פסטיבל ירושלים 2022: עקרה

בעצב תלדי בנים. בעצב גדול. קשה. מעיק. עמוק. מאוד עמוק.לכאורה, הכול צפוי כאן. לסרט קוראים "עקרה", ותחילת הסרט אכן דנה בזוג צעיר המתקשה להיכנס להריון. והסביבה שבה מתרחש הסרט היא העולם החרדי, שבו הבאת ילדים לעולם היא יותר מסתם מנהג או ביטוי של אהבה בין בני זוג. מדובר ממש במצווה ("פרו ורבו"). בדרך חיים של ממש. אז כן, יש כאן סיפור על זוג צעיר בבעיה ותחת לחץ סביבתי.

לכאורה, הכול צפוי כאן. יש גם אורח משונה וזר המשתכן בבית. זה ברור כבר מהתחלה שטוב לא יבוא ממנו. שהרעה תיפתח מכיוונו. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין את זה. ולא צריך להיות בעל ניסיון נרחב של צפייה בסרטים כדי לדעת מה הולך לקרות. וזה אכן קורה.

אבל "עקרה" הוא סרט חכם ומאוד מאוד אפקטיבי ומרגש. בסבלנות, בעריכה מדודה ומדויקת מאוד, הסרט הזה עובר לאט לאט מסיפור אולי אפילו נוסחתי אל דרמה אנושית עמוקה ומטלטלת. זה ברור מאליו ש להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2022: לא יאמן, אבל אמיתי

(שם הסרט במקור: Incroyable mais Vrai)

קוונטין דופייה כבר קנה לעצמו שם של יוצר מקורי, פסיכי, מוזר. ראיתי סרט אחד שלו (אחד מהסרטים הבודדים שראיתי בזמן הקורונה). משהו על אובססיה על גבר אחד למעיל עור צבי. היה משעשע.

אבל לא על מוזרות לבדה תחיה היצירה. ב"לא יאמן, אבל אמיתי" יש יותר ממוזר.זוג מגיע לקנות דירה ומגלה משהו מוזר במרתף. האישה מתחילה לפתח אובססיה לאותו משהו מוזר, משהו שמשפיע באופן ישיר על גופה. במקביל, זוג חברים המתארח בדירה החדשה מספר להם על משהו מוזר אחר שהגבר עשה לגופו. שני הסיפורים כאן נוגעים לדימויי גוף – של האדם כלפי עצמו, כמו גם של החברה כלפי הפרטים שמרכיבים אותה. מהי נשיות? מהי גבריות? דופייה יודע להוציא להמשיך לקרוא