פסטיבל ירושלים 2022: מי שמעשן משתעל

(שם הסרט במקור: Fumer Fait Tousser)

לקוונטין דופייה יש שני סרטים בפסטיבל ירושלים השנה. אחד מהם נהדר. השני לא כל כך. "מי שמעשן משתעל" הוא השני.

דופייה בן ה-48 כבר יצר לעצמו שם של במאי פסיכי. יוצר קולנוע עם הומור מעוות ושפע המצאות מקוריות. בדרך כלל, אדון דופייה הוגה רעיון משונה, ובונה סביבו סרט. "מי שמעשן משתעל" הוא לא כזה. הסרט הזה זה כמו תצוגת תכלית של במאי שאומר: אני משוגע!

פחחח….מה, באמת?! לא ידענו.בוודאי שידענו. מי שבא לסרט הזה הם כת מעריצים (אני מודה שממה שראיתי מיצירתו של הבמאי הזה, גם אני מתחיל להשתייך לכת הזו), כך שהם (אנחנו, אני) יודעים מה מר דופייה יודע לעשות. לא צריך להוכיח. אבל "מי שמעשן משתעל" הוא בלגן עצום, עם כמה רעיונות נחמדים, כמה בדיחות משעשעות, המפוזרות על פני 80 דקות, ו…זהו. דופייה לא עושה להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2022: מטרונום

(שם הסרט במקור: Metronom)

אמרתי כבר כמה וכמה (ועוד כמה) פעמים שאני אוהב את הקולנוע הרומני. נכון, לא כולם אותו דבר, ואין דין במאי X כדין במאית Y, אבל יש משהו שמאחד את רוב הסרטים הרומנים שאני רואה: פשטות בעשייה, ויכולת מרשימה מאוד להוציא מתוך חוסר כלכלי קולנוע מציאות חודרת קרביים. במידה מסוימת, זה גם המצב עם "מטרונום".

הסרט הזה מבקש להראות את התוצאות ההרסניות של חיים תחת משטר טוטליטרי. ברומניה היה שליט כל יכול בשם צ'אושסקו. זה לא היה כל כך מזמן. הסרט הזה מתרחש בשנות ה-70 ומספר על נערה אחת שסובלת קשות בגלל משהו שקשור בפוליטיקה.

אבל זה נכון, כמו שזה גם קצת לא נכון.

"מטרונום" מספר, בעצם, שני סיפורים: אחד הוא על קבוצת חברים שמתכנסת לכדי מסיבה (זאת הסצנה המרכזית והמאוד ארוכה שבלב הסרט) שבה הם מקשיבים למוסיקה מערבית. מה שנקרא פעם "רוק מתקדם". מסתבר שזאת הייתה מוסיקה אסורה במזרח הקומוניסטי, שרומניה הייתה חלק ממנו, אז המשטרה החשאית באה ועוצרת את כולם. אחת מהעצורות היא גיבורת הסרט.אבל היא סובלת בגלל הסיפור השני של הסרט, סיפור שלא קשור לפוליטיקה: היא סובלת בגלל להמשיך לקרוא