בתנועה: הביקורת

(שם הסרט במקור: En Corps)

נתחיל בצפירת הרגעה: אין לי מושג מי זה חופש שכטר. וויקיפדיה אומר שזה רקדן וכוריאוגרף ידוע שנולד בישראל. אני לא יודע. אני גם ממש לא אוהב מחול. חופש שכטר בפרט, ומחול בכלל, הם חלק משמעותי בסרט הזה. לכאורה, סרט ממש לא בשבילי, אבל מאוד נהניתי ממנו. לא צריך לדעת מי זה חופש שכטר כדי להתחבר ל"בתנועה".לסרט קוראים במקור "אןקור", שזה "בגוף", אבל גם נשמע כמו "אנקור" (Encore), שזה הדרן (שזה הגיוני, כי מדובר על הופעת מחול), אבל יש ל"אנקור" פירוש נוסף: עוד פעם. שוב. שזה כמעט אותו דבר כמו "הדרן", אבל גם לא בהכרח אותו דבר. וכן, הפעם שם הסרט, על משמעויותיו השונות, לגמרי תופס  את רוח הסרט.

לסרט הזה יש קו סיפורי דק מאוד עד כמעט לא קיים: רקדנית בלט נפצעת. היא לוקחת את הזמן כדי להחלים ונוסעת למקום רחוק, שם היא מבלה את זמנה עד שהיא תחליט איך ומה היא רוצה לעשות בהמשך חייה: לחזור לריקוד, או לבחור קריירה אחרת לגמרי. זהו, פחות או יותר. אבל זה סרט חכם ומרגש.

כי הסרט הזה, שנקרא (במקור) "בגוף", אכן מדבר על הגוף. ריקוד הוא כולו ביטוי של הגוף. אמנות פיסית. אבל בתוך הגוף יש נשמה. והסרט הזה, כולו, מדבר על הקשר בין הגוף לנשמה. כולנו מחפשים ל