כשיצאתי מההקרנה של "יוני אפס" הרגשתי בעיקר מבולבל. זה סרט מרשים מאוד, אבל בחיי שאני לא יודע מה הסרט הזה רוצה ממני.
כי יש כאן סיפור המשיק למשפט אייכמן. כסרט תקופתי המחייב שחזור של סביבה ומקומות, יש כאן עיצוב אמנותי יפהפה ועבודה נהדרת של תלבושות ואפילו קצב סיפור איטי המתאים את עצמו לתקופה. אבל מדובר בכמה סיפורים שהופכים את הסרט הזה ליצירה לא מאוד הומוגנית, ויותר מכך, בכמה נושאים שונים שלא ממש מתחברים לתמונה אחת שלמה. וגם בסיפורים עצמם אין ממש התרחשות מספקת כדי להזיז את הקונפליקטים קדימה.
אז יש כאן סיפור התבגרות של נער צעיר ממוצא מזרחי בישראל הצעירה הנשלטת על ידי האשכנזים.
ואח"כ ההווי של בית הספר ננטש לטובת מעברו של הנער לעבודה בבית חרושת שמקבל משימה סודית – לבנות את התנור שישרוף את גופתו של אייכמן.
משם הסרט עובר לספר על השומר המזרחי על אייכמן. הנער ננטש ודי נעלם מהסרט.
צילום: ירון שרף
איתן 