ב-2004 הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל ירושלים סרטו השני של דובר קוסשוילי, "מתנה משמיים". אני הזמנתי כרטיסים כשבועיים מראש, אבל מסתבר שהיו לא מעט שלא השיגו כרטיסים. בכניסה לאולם, מישהו שאני מכיר ביקש אפילו לקנות את הכרטיס שלי תמורת מחיר גבוה ממה ששילמתי עליו (לא הסכמתי). עד כדי כך היתה גדולה הסקרנות מהסרט החדש של ההוא שעשה את "חתונה מאוחרת".
ב-2017 זוחל למסכים בישראל סרטו הקטן של הבמאי שהיה פעם גדול, דובר קוסשוילי. מנסים לקשקש בקומקום על פרובוקציות, עירום וסקס בוטים, סנסציות וכיוב', אבל האמת היא שאף אחד כבר לא ממש רוצה לראות סרט חדש של ההוא שעשה פעם את "חתונה מאוחרת". כי אחרי הזוועה שהיתה "רווקה פלוס", לאנשים כבר באמת נמאס ממנו. ועכשיו עושה רושם שהוא לא למד את הלקח, אלא להיפך, ממשיך עם איזשהו הרס עצמי לא מובן.
אז כן, "זוג יונים" הוא באמת סרט לא טוב בעיניי. אבל לא בגלל שקוסשוילי הוא במאי חסר יכולת. אני חושב שהוא טעה כאן בשיקול הדעת, אבל אני יכול לפחות לנסות להבין אותו (שלא כמו בסרטו הקודם, שהיה קומדיה מזעזעת שלא הצחיקה, אז מה שנשאר הוא הזעזוע, וזה, כשלעצמו, סתם פרובוקציה ללא תכלית). בסרטו החדש קוסשוילי מנסה לתאר מצב של בני זוג שבודקים את מערכת היחסים ביניהם, הוא בגד או שלא, היא בגדה או שלא, והם ביחד חוגגים עשר שנות נישואין. או שלא חוגגים. רק מציינים את התאריך.
כי זה בדיוק העניין. כבר מהתחלת הסרט, המוסיקה מבשרת לנו שמדובר כאן במשחק. משהו קליל ונעים באויר. היא מוסרת לו את מספר החדר במלון שבו היא נמצאת, ומזמינה אותו. הוא עולה ו…המשחק מתחיל.
קוסשוילי בחר בסגנון שהולך נגד להמשיך לקרוא 
איתן 