אז החלטתי לקחת הימור על סרט פורטוגזי בן 3 שעות. ההימור נכשל. בגדול.
כי "מפעל של שום דבר" הוא לא סרט. מדובר בסוג של מנשר סוציאליסטי דידקטי, ארוך, מייגע, חוזר על עצמו, ונדמה לי שאפילו סטודנטים באוניברסיטה שלומדים מדעי החברה יבקשו מנוחה לעפעפיים שלהם (והסרט אכן דומה בחלקים מסוימים להרצאה פרונטלית בכיתה. במיוחד בסצינה מעייפת במיוחד בת כ-20 דקות שכולה נאומים על המצב החברתי).
כי המצב הוא כזה: אנשים עשירים, בעלי עסקים, תמיד יחפשו דרכים להתייעל. לחסוך. ועכשיו, עם גלי המהגרים, הם בכלל חושבים על כוח עבודה זול, ואולי לשוב ולאמץ את הרעיון הישן של העברת כל הייצור למזרח הרחוק. אז הפועלים הפשוטים, אלו שייזרקו לכלבים ולאבטלה, הם צריכים להתאגד ולתפוס פיקוד, לנהל בעצמם בצורה משותפת, קואופרטיבית, את העסק שלהם, את העתיד שלהם. והנה אמרתי במשפט וחצי את מה שהסרט הזה אומר ב-3 שעות.
כי אין כאן, בסרט הזה, אין כמעט ה להמשיך לקרוא 
איתן 