איפשהו באמצע הסרט יש סצינה אחת לכאורה קטנה וחסרת חשיבות, אבל גם כזו שמבהירה בצורה מרוכזת למה אני חושב שהסרט הזה, למרות כוונותיו הראויות והכשרון הלא מבוטל שהושקע כאן, למה אני חושב שהוא מפוספס ולא עובד: בסצינה הזו הולך הנער הצעיר שהגיע מהעיירה הדפוקה לתל אביב הגדולה להקשיב לנגן רחוב. כזה שגיבור הסרט התלאביבי חלף על פניו לפני כמה סצינות ולא שם ליבו בכלל אליו. הנער ניגש אליו, ולא רק נותן לו כסף, אלא גם ממש מקשיב לנגינה שלו, ואף רוקד לצלילי המוסיקה שלו.
ר"ל: אנחנו, התל אביבים, לא מודעים בכלל לאוטנתיות של בני העיירות הדפוקות והזרוקות, לחיים שלהם, לאמת שלהם, אבל הם צריכים אותנו, התל אביבים, שיראו להם את הדרך אל האור, או משהו כזה. הו, איזו מסקנה מתנשאת.
כי הסרט הזה, לכאורה, דווקא עושה את הדבר הנכון: הוא הולך ל להמשיך לקרוא ←
בתכניה כתוב שמדובר בסרט שקד קידה לקומדיות הקלאסיות של באסטר קיטון ושל ז'אק טאטי. יש בזה משהו. אבל רק משהו. קידה קטנה.
לפני כמעט עשור ראיתי בפסטיבל חיפה סרט קודם של הצמד שביים גם את "אבודה בפריז". הם במאים מבריקים עם לא מעט רעיונות ויזואלים מקוריים והומור מצחיק מאוד. הם באמת שואבים מהקולנוע העתיק, המתוחכם של גאוני הקולנוע האילם. אנשים תמימים שקורים להם דברים מצחיקים מאוד והם שומרים על ארשת רצינית, קלולסית שכזו. יש בדיחה כזו גם בתחילת הסרט הזה. מה שגורם לבחורה הזו להיות באמת אבודה בפריס. סצינה מצחיקה ומפתיעה (ואם לומר את האמת, עוד לפני כן יש סצינת הקדמה שהיא כמו הצהרה על סוג הקומדיה שהולכת להיות כאן. וגם זו הצהרה מצחיקה מאוד). או.קיי. ואחרי התחלה מוצלחת שכזו מגיע סרט שהוא…ככה ככה. מאוד בינוני.
כי הסרט הזה, לכאורה, דווקא עושה את הדבר הנכון: הוא הולך ל להמשיך לקרוא 
כי ה להמשיך לקרוא 
איתן 