פסטיבל קורק 2019: כפפת הזהב

(שם הסרט במקור: Der Goldene Handschuh)

השאלה העיקרית שצריך לשאול למראה סרטו האחרון של פאתיח אקין, בכיר במאי גרמניה העכשווית, היא: בשביל מה זה טוב?כי זהו סיפורו (האמיתי) של רוצח סדרתי בהמבורג של שנות ה-70. פאתיח אקין מפליא לתאר בפירוט די מרתיע את מעשיה של הדמות הזאת, את עליבותה, את עליבות סביבתו. אקין כל כך טוב בסרט הזה עד שאני באולם ממש מרגיש מלוכלך. הכיעור של הסביבה, של האנשים הפוקדים את הבר הזה, "כפפת הזהב", הזיעה וההתנשמות הכבדה, הכל כל-כך קרוב עד שכמעט אפשר להריח את הסרחון הזה. אקין משקיע את כל מה שיש לו (וזה המון) כדי לתאר את שגרת יומו של פועל נקיון פשוט בבית חרושת, שגר בעליית גג מעופשת, שותה המון בבר הזה, עם גלריית אנשים קבועה ומסכנה כמוהו, עם שיניים בולטות, בגדים מוזנחים – ואח"כ, אם הוא מצליח לשכנע מישהי לעלות אליו הביתה (היפות והצעירות לא משתכנעות. אז הוא לוקח את השמנות והמבוגרות), אז הוא יכריח אותן לשכב איתו, ועם גילוי ההתנגדות הראשונה (מצידן או מצידו. בנוסף לכל הוא גם אימפוטנט. וגם את זה אקין מדגים בפירוט), התסכול גורם לו להרביץ באלימות, ואז לרצוח, לנסר את הגופה לחתיכות, ולזרוק את השאריות למעין חדרון בוידעם נסתר.

התיאור של כל המאורעות האלו עשוי בכשרון שכבר מוכח ואהוב ע"י הביקורת והקהל הרחב (רוב סרטיו של אקין הופצו מסחרית גם בישראל. האחרון שבהם, "משום מקום", היה ממש לא מזמן), רק שאני נשאר עם השאלה: בשביל מה זה טוב? הרי ההגעלה, הברוטליות, האיכס פיכס הזה מונח על המסך בצורה מרשימה. ומה עכשיו? הרי אין כאן באמת נסיון להבין את הרוצח, נסיון לניתוח פסיכולוגי של המעשים, ואפילו לא סיפור מתח של תפיסתו של רוצח סדרתי. סתם שגרת חייו של איש מגעיל. אז בשביל מה לצפות בזה?

יש כאן נסיון מגושם להראות איך מגיעים בכלל להיות כזה. סיפור משנה על נער מהתיכון שמנסה להתחיל עם היפה של השכבה. הנסיון מגושם כי יש כאן בערך שלוש סצינות מסיפור המשנה הזה. סצינה אחת בהתחלה, אחת באמצע, ואחת בסוף – וזהו. אלו לא דמויות של ממש.

ויש גם נסיון מגושם לתלות את כל זה בהתמכרות לאלכוהול. יש סיקוונס לא קצר באמצע הסרט המתאר את נסיונו של גיבור הסיפור להיגמל מהשתיה. עבודה חדשה. סירוב די תקיף להצעות מחבריו החדשים לכוסית משקה חריף. ובכל זאת, הוא נגרר חזרה אל מעגל הרציחות.

לא כל האלכוהוליסטים הם גם רוצחים סדיסטים.

אז מה שנשאר הוא תיאור מרתק אמנם, אבל חסר תכלית של ממש, של אלימות ברוטלית (גם מינית, אבל לא רק), ההופך בשלבים מסוימים לסוג של סרט סנאף. כן, האיש הזה אכן היה קיים במציאות, אבל למה אקין רצה לספר עליו? מה ריתק אותו באיש הזה עד שהוא צלל כל כך עמוק אל הזוהמה הזאת?

אין ממש תשובה בסרט הזה. "כפפת הזהב" הוא סרט מאוד מעניין, מהסוג שמשפיע כמעט פיסית על הצופה באולם, אבל הגועל הזה הוא גועל ללא תכלית. ובסופו של דבר, קצת מיותר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s