דוקאביב 2021: הטיפול

מה הדבר הכי מעצבן בטיפול פסיכולוגי?

כשהפסיכולוג שואל אותך : ואיך זה גורם לך להרגיש?

אתה מספר לו משהו שקרה לך בחיים, מנסה לעורר בו רגש מסוים, והוא בתגובה, מעקר את הרגש מתוך הסיפור. מכריח אותך לעשות ניתוח אנליטי קר לסיפור רגשי.

זה "הטיפול".

במקום לספר את הסיפור, לתת לרגש להוביל את הסרט, ולתת לתובנות לנבוע מתוך המתרחש, הסרט הזה כמעט תמיד מנתח את הסיפור עד מוות. "הטיפול" מדבר את התובנות, עושה אנליזה לסיפור שהוא לא ממש מספר, ומעקר את העניין מתוך הסרט, וזה חמור דווקא בגלל שנושא הסרט, טיפולי המרה להומוסקסואלים, הוא נושא נפיץ מאוד שבאופן מיידי מעורר רגש אצל הצופה, וזה עוד יותר חמור בגלל שהכוונה של "הטיפול" בעיניי היתה מרתקת: נסיון כן לבדוק גם את היתרונות, אם יש כאלו, של הפרקטיקה השנויה מאוד במחלוקת הזאת.בתחילת הסרט מופיעה כיתובית המבשרת שהיוצרים כאן קיבלו גישה נרחבת אל תוך הסשנים של הטיפולים, וזה מיד לחץ על כפתור אצלי – הם הרי לא היו מעניקים גישה אל הקרביים של התהליך הזה אם הם היו חושבים שהיוצרים באים לכאן עם אנטי מובנה כדי להשמיץ. הבנתי שיש כאן כוונה אמיתית לבדוק אולי גם את הצדדים החיוביים.

אבל יש כאן שתי דמויות – אחת בעד הטיפולים ואחת נגד. ושתיהן מדברות ומדברות ומדברות

ומנתחות וטוחנות עד דק כל אלמנט בחיים שלהן. בהרבה מקרים, הקהל הוא יותר אינטלגנטי ממה שהסרט הזה נותן לו קרדיט. אנשים לא צריכים הסברים אינסופיים. הם יבינו לבד. במקום לספר את הסיפור מבלי לנתח אותו, במקום לחיות את החיים מבלי להביט עליהן מהצד, הסרט הזה הוא כמו מחקר סוציולוגי (ובמידה מסוימת הוא אכן חלק מחקר שכזה. זה ממש נאמר בסרט) שאין לו באמת לב או נשמה. ובגלל זה, כשכבר מגיעים לחלק מהטיפול שבו אחד משני הגיבורים עובר תהליך משפיל למדי שבו הוא מתוודה על משהו מאוד לא נוח, הסצינה הזאת גרמה לי להרגיש כאילו אני מציץ על מישהו ברגע הכי מביך שלו. במקום להשתתף איתו בתהליך, אני מביט מהצד על אדם ברגע מאוד לא נעים, ומתכווץ בעצמי בכסא.

וכך הסרט (הארוך) הזה עובר בהרבה תחנות, אבל לא מעביר אותי את המסע של שני האנשים מהאלו. אני מסתכל עליהם, ולא חי אותם. וכך גם, כשהסרט עובר לספר על הצעת החוק לאיסור על טיפולי המרה, ומנסה לערב אותי ביחס של הדמויות להצעה, אני לא מרגיש את הדמויות האלו, ולכן הנצחון של אחת והאכזבה של השניה לא נחוות על ידי כהתעלות קולנועית. יש כאן פספוס עצום של דרמה שמשפיעה על הרבה אנשים, ומכיוון שהנושא של הסרט הוא, במידה מסוימת (או לא כל כך מסוימת) דיני נפשות של ממש, אני מרגיש שמדובר כאן במקרה הטוב ביצירה מאוד מפוספסת. במקרה הרע היצירה הזאת ממש מכעיסה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “דוקאביב 2021: הטיפול

  1. ביקורת של אדם שלא אוהב קולנוע. כתובה עם ציניות וגועל. איתן אם אתה לא אוהב קולנוע פשוט תמקד את חייך במשהו אחר.
    ——
    איתן ליגאל / צבי/ יעל: תשמע/י, או שאתם אותו בן אדם, או שאתם באותה משפחה. אני רואה שאתם מגיבים מאותה כתובת IP. אני מבין שאת/ה/ם לא אוהבים אותי. מקובל עלי. אתם לא חייבים. אבל אתם גם לא חייבים לבקר בבלוג שלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s