מסוג הסרטים שיוצאים מהם ונאנחים: אח…כבר לא עושים סרטים כאלו יותר. ואז, כשחושבים על זה, אפשר לומר: אני לא בטוח שבעצם עשו סרטים כאלו אי פעם.
מסוג הדברים שמסתכלים עליהם ואומרים: זה כבר לא קיים, המקום הזה. בהשאלה: ישראל הזאת, המוצגת על המסך, כבר לא נראית ככה. ואז, כשחושבים על זה, אפשר לומר: אני לא בטוח שבעצם היינו פעם כאלו.
לפני כמה שנים ביקשו ממני בעבודה להעלות איזשהו מסמך לקומה העליונה, למשרדים. עליתי. הגעתי לחדר היעד. שלום, מה נשמע. שיחת חולין שכזאת. ואז, איכשהו, מישהו (אולי אני, לא זוכר) זרק לאוויר את המילה "ביבי". די מהר שיחת החולין הנעימה הפכה לשיחת צעקות. אני ממש זוכר את המשרדים הסמוכים מפסיקים את עבודתם ויוצאים לראות על מה המהומה."הבשורה על פי יהודה" הוא הגרסה הרגועה של זה. ויכוחים, גם מרים, אבל ברוגע. בנועם. מה שמיד גורם לי לחשוב: האם להמשיך לקרוא ←
"שתי אחיות" הוא סרט על החיים שממשיכים קדימה. בכל זאת ולמרות הכול. ממשיכים קדימה למרות ה-כ-ו-ל.אבל זה סרט שעומד במקווווום.
לוטי קובאצ'יץ' היא הדבר הטוב העיקרי בסרט המעייף והמתסכל הזה. ילדה קטנה עם אינטליגנציה רגשית מקסימה. היא בתפקיד הילדה הקטנה שהיא המבוגר היחיד כמעט במשפחה שלה. אימא מ להמשיך לקרוא ←
"הבשורה על פי יהודה" הוא הגרסה הרגועה של זה. ויכוחים, גם מרים, אבל ברוגע. בנועם. מה שמיד גורם לי לחשוב: האם להמשיך לקרוא 
אבל זה סרט שעומד במקווווום.
איתן 