פסטיבל חיפה 2022: הכפתן הכחול

(שם הסרט במקור: Le Bleu du Caftan)

אני אוהב אותךָ

מי חשב שהמילים הכי יפות שיש בכל שפה יכולות להיות כל כך שוברות לב

כי הסרט הזה, "הכפתן הכחול", מדבר על חוסר היכולת להביע את כל האהבה שבתוכך.

כי הנה יש זוג נשוי. אוהב. מריאם טוזאני, שזה סרט שני שלי שאני רואה (מאוד אהבתי את "אדם", סרטה הקודם), מתארת את האהבה שלהם בליטוף מרגש. "הכפתן הכחול", מהבחינה הזאת, הוא סרט שנספג לאט לאט בדם. טוזאני מצלמת את הדמויות שלה בקלוז-אפים נפלאים, וכמו בסרטה הקודם, גם כאן יש צניעות ושקט, אבל טוזאני יודעת גם מה להראות, ומתי. היא בונה את מערכת היחסים הזאת בין הגבר לאישה, את כל הרגעים המשעשעים, האוהבים, העדינים, וגם את הוויכוחים (שגם הם בשקט) – והכל מקרוב, באור צהוב וחם.אבל אל תוך האידיליה הזאת מתגנב לאט לאט אלמנט זר. הגבר הולך אל החמאם. הוא וגבר אחר נכנסים לחדר וסוגרים את הדלת. המצלמה נשארת בחוץ, לא מגלה לנו מה קורה בין שני הגברים באותו חדר. לא צריך. אנחנו מבינים לבד. ויש גם ש

פסטיבל חיפה 2022: מלכות

(שם הסרט במקור: Queens)

פסטיבל חיפה 2022 הקדיש מסגרת מיוחדת למבט על קולנוע מרוקאי, עם הקרנה של כמה סרטים ממרוקו, ואירוח של יוצרים מהמדינה הצפון אפריקאית הזאת. במסגרת זו צפיתי בשניים מהסרטים המוצעים במבחר. על אחד מהם, "מלכות",  אני אכתוב כאן, ועל השני, הטוב יותר (ומבלי להגזים, אחד היפים שראיתי השנה) אני אעלה פוסט בהמשך היום.

מאוד רציתי לאהוב את הסרט הזה, "מלכות". הוא נראה נהדר, יש לו וייב של סרט פשע אמריקאי, והדמויות שמובילות אותו הן נשים חדות, חותכות, נחושות. ממש רציתי לאהוב את הסרט הזה. מה שיצא הוא סרט עם כמה סצנות נהדרות, אבל כמכלול הוא לא ממש עובד.

נקודת הייחוס העיקרית של הסרט הזה היא "תלמה ולואיז". כמו שם, גם כאן יש נשים במסע בריחה מהחוק. כאן, בסרט המרוקאי, יש אפילו רגע שבו הנשים משחקות עם משקפי השמש כרפרנס ישיר לאותו סרט אייקוני.

ואם להיות הוגנים, ב"תלמה ולואיז" דמויות השוטרים הרודפים אחרי שתי הנשים שטוחות ומגוחכות. כאן, בסרט המרוקאי, יש יחס יותר אנושי לאותם שוטרים. גם הנופים המדבריים הם רפרנס לתלמה. וללואיז.

אבל האנרגיה של "מלכות" כבויה מדי. יש אמנם כמה וכמה סצנות מצוינות כאן, אבל בין הסצנות האלו יש