פסטיבל חיפה 2022: באב אל ווארד – שער הפרחים

יש סרטים טובים. יש מצוינים. יש פחות טובים. יש בינוניים. יש לא טובים. יש ממש רעים. ויש את הסוג הגרוע ביותר – סרטים שהם לא רק רעים, אלא גם מעצבנים. זה "באב אל ווארד".

אני לא ציפיתי להרבה מהסרט החדש של חיים בוזגלו. אני לא ממש אוהב את הבמאי הזה. והוא באמת נעלם לכמה שנים. הסרט החדש שלו אמור להיות איזושהי מחווה אוהבת לתרבות ממנה הוא בא. אבל מה שיוצא הוא בעיניי סרט גזעני. חד וחלק.

כי לפי "באב אל ווארד", האדם הוא המוצא שלו. לא משנה האופי, לא משנה צורת הדיבור, לא משנה חכם/ טיפש, פחדן/ אמיץ, בעל תושייה או אובד עצות – לא משנה שום דבר. משנה אם אתה מרוקאי או אשכנזי. אם אתה מרוקאי – אהלן וסהלן. בוא, שב, תאכל. אם אתה אשכנזי כדאי שתשב בצד. המבט על האשכנזי כאן הוא בעין עקומה מאוד (אלא אם כן את בחורה רוסיה יפה. לכאלו עושים הנחה).הסרט מתרחש באיזושהי עיירה בדרום (כי בתל אביב אין מרוקאים). האשכנזים הם העשירים, עובדים בבנק, קרים ומנוכרים, והמרוקאים – חמים, אוהבים, עם אוכל טעים (כי מה זה אוכל אשכנזי בכלל). למרוקאים אין אף פעם כסף, אז הם עובדים בעבודות דחק, אם הם בכלל עובדים. המרוקאים הם אנשים מסורתיים, יראי שמיים. האשכנזים אפילו לא חוגגים את ליל הסדר! (ואיך יחגגו? למרוקאים תמיד יש משפחות רחבות. האשכנזים עושים רק ילד אחד. וגם זה בקושי). המרוקאים לא מספיק משכילים. לא יודעים אנגלית. האשכנזים ספיק ורי גוד אינגליש. הכול כאן מכופף לענייני מוצא. והסצנה הכי מביכה בעניין הזה היא זאת שבה האימא האשכנזייה צועקת על הבת שלה – איך את הולכת עם מרוקאי? את לא יודעת איך הם?

זה העניין עם הסרט הזה. חיים בוזגלו בא לאהוב את המוצא שלו, אבל זה על חשבון כל האחרים. וגם אין כאן באמת אהבה גדולה, כי הכול סטריאוטיפי – אין כמעט סיפור בסרט הזה. אין לי איך להתקרב לדמויות האלו, כי הכול רק מבט סטטי על העדה המועדפת, מבלי לתת לי להרגיש את האנשים האלו דרך קונפליקטים שהם עוברים בחיים. אין קונפליקטים. גם הקו הנרטיבי הכמעט יחיד שיש כאן, זה שנוגע להתמכרות להימורים של אחת הדמויות – גם זה סיפור רזה מאוד.

"באב אל ווארד" הוא סרט שבו באים לראות אנשים מרוקאים מדברים מרוקאית, לא עושים כלום במשך שעתיים, ואז הולכים הביתה. אין ממש דרמה, או דמויות. סצנת המוות הצחיקה אותי. כי מרוקאים הם עדה היסטרית. אני בכלל הסתכלתי על החתול שבמקרה נכנס לפריים. גם הוא השתומם ממה שקורה שם.

יש סרטים שאני לא אוהב. קורה. אבל "באב אל ווארד" הוא כבר מקרה חמור יותר. הוא כבר מעצבן.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

2 מחשבות על “פסטיבל חיפה 2022: באב אל ווארד – שער הפרחים

  1. פשוט ביקורת אידיוטית לחלוטין.
    הסרט הוא לא סרט על כל המרוקאים באשר הם אלה על משפחה מאוד ספציפית שחיה בגטו משל עצמה . מבחירה או שלא הם פשוט כאלה. חמולה מורכבת של אנשים טובים אבל די חסרי מזל וכן גם כסף. עצובים או מסכנים הם לא. והחיים שלהם מורכבים מהרבה שמחות קטנות של יום יום . רובם בהשלמה עם החיים עם הפשטות של החיים והם לא זקוקים או דורשים מהחיים הרבה יותר הם מודים על מה שיש . הדור הצעיר בסרט כבר במקום אחר וזה מאוד ברור.לא חסרות משפחות כאלה של רוסים או גאורגים או אתיופים לצורך העניין. ואגב מנהלת הבנק היא בפרוש לא אשכנזית היא מרוקאית עם שם מרוקאי מובהק רק לא ממש מחוברת למוצא שלה והוא בכוונה לא משמעותי עבורה כי יש אנשים כאלה ויש כאלה זה לא טוב או רע זה פשוט ככה. הגזענות והסטראוטיפיות היחידה היא בביקורת שלך ובמשקפיים המעוותים בהם אתה רואה את הסרט. לא הבנת כלום וכנראה אין לך יכולת . וזה לא עיניין של סרט טוב או רע. אולי זה לא לטעמך אבל לטעמי את פנינה קולנועית . בעלת ביקורת חברתית מלאת הומור ומודעות עצמית.חבל שפיספסת .

  2. כבר הגיבו לך פה שה"אשכנזיה" בסרט אינה אשכנזיה כלל אלא מרוקאית שקצת בורחת מהמקורות שלה ומתנכרת להם. אני בספק שראית את הסרט במלואו כמו שאני בספק שאתה קורא את התגובות בבלוג שלך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s