פסטיבל גאה 2022: אליס

(שם הסרט במקור: Alis)

זה סרט עם רעיון מבריק. ובכל דקה ודקה מ-84 הדקות שבו, הוא מבזבז את הרעיון הזה, מדלל אותו ומהר מאוד משאיר אותי עם תסכול ואפילו כעס.

כי הנה יש כאן חבורת נערות במוסד לנוער בסיכון. כל אחת מתיישבת בתורה מול המצלמה של הבמאים. אומרים לה: יש בחורה חדשה שהגיעה למוסד הזה שהוא הבית שלך. קוראים לה אליס. תארי לי אותה. ספרי לי עליה.

זה ברור שמדובר כאן בדמיון מודרך. אבל אוי, כמה הסרט הזה חסר דמיון, חסר שאר רוח.הרי האליס הזאת היא יציר הדמיון. דמות פיקטיבית. דרך לספר על החיים האמתיים של כל אחת כאן דרך דמות שלא קיימת. דברים שקרו לאליס הזאת הם בעצם דברים שקרו לנערות. אבל אין כאן אפילו רגע אחד שבו אני באמת מרגיש את הבנות האלו מדברות על עצמן. במקום לעזוב את האליס הדמיונית הזאת ובאיזשהו מקום להתוודות על דברים שקרו באמת, הכול קורה ל"אליס". הכול נזרק עליה. אין רגע אחד בסרט שאני ממש רואה את הבנות האלו באמת חיות את הטראומות שהן עברו. אונס, התעללות פיסית ורגשית, זנות, סמים – הכול מסופר כאן, אבל הכול מרוחק. זאת אליס, לא אני.

אולי זה גם בגלל שאין כאן באמת כניסה לפרטים. אין אף סיפור כאן שמקבל את הסבלנות וההקשבה של הבמאים. אפילו רגע הסיפור על יחסי המין הראשונים – אין כאן התעכבות על איך בכלל הגיעו למצב האינטימי, ומה קרה, שנייה אחרי שנייה. יש מגע בחזה, מגע קצת יותר למטה, וזהו. נקסט.

ובכלל הסרט הזה בנוי בחדר העריכה בצורה כל כך חסרת דמיון. כן, בוודאי שצריך רגעי הרפיה, רגעים של שקט בין טקסט אחד למשנהו. אבל יש כאן כמעט מבנה קשיח של אוסף של טקסטים של כמה בנות במקביל – צילומים מהמוסד – ועוד כמה טקסטים – ועוד צילומים מהמוסד. וכך במשך 84 דקות. במקום לשמוע את הבנות מדברות על רקע צילומים מהמוסד, ולמצוא את רגעי השקט דווקא בתוך הדרמה, להיכנס לחיים של הבנות האלו דרך האליס הזאת, ולא להשאיר את הדמות הדמיונית הזאת כל הזמן נוכחת,  הסרט הזה חסר דמיון, חסר יכולת להכניס אותי לחיים של כל אחת ואחת כאן.

הרגעים היחידים שכן מעניינים כאן הם שני שירים שנכתבו על ידי אחת הבנות והן מבוצעים כמעט במלואם מול המצלמה. מדובר בשירי ראפ עמוסי טקסט, אבל זהו טקסט שמביע את עולמה הפנימי של אותה נערה שכתבה אותו, ולא את עולמה של ה"אליס" הזאת. כמעט כמו אותה סצנת ראפ מתוך "טווח קצר 12" (שהוא סרט הרבה יותר טוב), גם כאן יש כמה רגעים של אמת בתוך סרט כללי מדי, נוסחתי מדי, שלא נכנס לפרטים, ולא באמת נכנס לחיים של הגיבורות שלו.

אז מה שנשאר זאת אליס. דמות פיקטיבית, כללית, מייצגת משהו ערטילאי שנכנס תחת המושג "נערה בסיכון", אבל אין שום ספציפיקציה של סיפורים אישיים, אז גם אין התקרבות לנשים צעירות ממקום מאוד ספציפי במצב מאוד ספציפי. איזה בזבוז של רעיון מקורי. סרט מתסכל ומעצבן.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il