היום התפרסמו בגרמניה המועמדויות לפרס האקדמיה לקולנוע, הלולה. פריסת הסרטים ברשימה מתגלה כמעניינת, מראה טווח גדול של נושאים, סגנונות, חדשים וישנים, ויש גם כמה הפתעות (טובות ופחות טובות):
– בקרוב יעלה בישראל סרט שנקרא "מבוך השקרים". איכשהו עד עכשיו דילגתי על הסרט הזה כי הוא נשמע לי לא כל כך מעניין, אבל ההתרשמויות שאני שומע ממי שכן ראה חיוביות מאוד. אולי זה בגלל שהסרט נוגע בנקודות רגישות אצלנו, הישראלים, ואולי בגלל שזה סרט טוב (אולי. לא ראיתי. עדיין). בסוף שנות ה-50 בגרמניה שמתאוששת מהמלחמה, עורך דין מבקש להעלות מהאוב את האשמה שהגרמנים מנסים להדחיק כדי להירפא. הטריילר (המתורגם לעברית) דווקא נראה לא רע. אולי באמת אני אלך לראות את הסרט שעולה אצלנו בקרוב. בינתיים, גם הגרמנים לא מתעלמים מהסרט הזה, והוא מועמד ל-4 פרסי לולה: פרס הסרט, התסריט, שחקן משנה, ומוסיקה.
– סרט שכן זכה להתעלמות כמעט מוחלטת ומפתיעה הוא "פיניקס". כריסטיאן פצולד הוא במאי שאני כבר למדתי להעריך ולאהוב. רק סרט אחד שלו הופץ בישראל ("ברברה"). אבל ראיתי גם את "ילה" שלו, ואת "משהו טוב מהמוות" שמוקרן מדי פעם בסינמטקים (חלק מטרילוגיית המוות. החלק שלו משובח). "פיניקס" הוקרן בפסטיבל טורונטו, וזכה לביקורות מעולות. גם כאן מדובר בחשבון נפש גרמני שאחרי המלחמה ההיא. אשה יהודיה בתום המלחמה מחפשת לחזור לשפיות, אבל בעלה אינו מזהה אותה. החזרה לחיים מלווה בתחבולות ובקשיים. הקולנוע של פצולד הוא אינטלגנטי וחכם, מבלי לנטוש את הרגשי. אבל הסרט הזה, שמאוד מסקרן אותי, זכה רק לשתי מועמדויות לפרס הלולה: לפרס השחקנית (לקבועה של פצולד, נינה הוס), ולשחקנית המשנה.
– עוד סרט שהגרמנים לא ממש ידעו מה לעשות איתו הוא "אחיות אהובות". זה הסרט שהם שלחו לאוסקר בשנה שעברה (לא עבר שלב). מדובר במשולש רומנטי במאה ה-19. שתי אחיות ומשורר אחד ידוע – פרידריך שילר. "אחיות אהובות" לא מועמד לפרס הסרט, אבל כן מועמד לפרס הבימוי, וגם לפרס שחקנית המשנה, עיצוב אמנותי, תלבושות, ואיפור. בסך הכל 5 מועמדויות.
– "אזרח מס' 4", הסרט זוכה האוסקר שפותח הערב את פסטיבל דוקאביב (אני אהיה גם בפסטיבל הזה. דיווחים יגיעו בקרוב), מסתבר שהסרט הזה הוא קו-פרודוקציה אנגלית-אמריקאית-גרמנית, ובתור שכזו היא כשירה להתמודד על פרס האקדמיה הגרמנית לקולנוע. אני אראה את הסרט הזה בדוקאביב ואחזור לכתוב עליו. בינתיים רק אספר שהסרט הזה מועמד לפרס הסרט הדוקומנטרי של האקדמיה הגרמנית, אבל גם לפרס העריכה ולפרס הסאונד (בסך הכל 3 מועמדויות).
– פאתיח אקין הוא במאי ידוע, מוכר, ואהוב גם בישראל. סרטיו ("עם הראש בקיר", "קצה גן עדן", אם להזכיר שניים) עשו חיל גם ביקורתית וגם קופתית. בשנה שעברה הוא נחל את הכשלון הגדול הראשון שלו, כשסרט דובר אנגלית שהוא ביים נתקל בבוז ביקורתי עצום. "The Cut" נקבר תחת אותן ביקורות, ועדיין האקדמיה הגרמנית חפרה קצת, והעניקה לו 3 מועמדויות לפרס הלולה בקטגוריות התלבושות, איפור, ומוסיקה.
ועכשיו, אחרי שדיברנו על הסרטים ששמעתי משהו עליהם, אני אסקור בקצרה את הסרטים המסקרנים שרשימת המועמדים של הגרמנים מגלה, סרטים שכדאי לחפש בפסטיבלים הבאים, או אולי אפילו בהקרנות מסחריות רגילות:
"ויקטוריה" (Victoria) – סבסטיאן שיפר
הסנסציה של פסטיבל ברלין האחרון. סרט של 140 דקות מצולם כולו ב להמשיך לקרוא ←
יש ל"תפקיד חיי" תקציר מדליק: שחקן מובטל שמצליח לעלות על העצבים של כל מי שעובד איתו (ולכן אף אחד לא רוצה להעסיק אותו) לוקח על עצמו, ביאושו, לעבוד בשביל המשטרה. הם צריכים אנשים שישחקו את הקורבנות בשחזורי הפשע שהם מצלמים. אז הוא נוסע לצפון, כדי להשתתף בשחזור אחד שכזה. אלא שגם שם הוא מתווכח עם ה'במאית' של השחזור, ויותר מכך, עם כישוריו הבלשיים הנסמכים בעיקר על הבנה של מכניקה תסריטאית של סרטי פעולה הוא מנסה לפתור את התעלומה, ולהוכיח שאותו אחד שמואשם ברצח ומשחזר אותו אינו האשם האמיתי.
אחלה תקציר. פוטנציאל עצום לבדיחות ואפילו לסרט חכם שיהיה הערה מעניינת על הקשר בין סרטים, ובעיקר בין האסקפיסטים ביניהם, למציאות. אבל כמעט דבר מהפוטנציאל לא ממומש בסרט הזה.
והסיבה העיקרית היא שאין לסרט הזה תסריט.
לכל אורך הצפיה ב"תפקיד חיי" היה נדמה לי ש להמשיך לקרוא ←
לכל אורך הצפיה ב"תפקיד חיי" היה נדמה לי ש להמשיך לקרוא 
איתן 