האדם הוא יצור סקרן מטבעו. מעצם קיומו נמצא בו הצמא לידע. במיוחד אם מונחת לפתחו תעלומה מסתורית. והנה מגיע סרט מספרד עם סאונד קצת יוצא דופן (הסרט דובר באסקית, שפה שלוקח זמן להתרגל אליה), ואומר: אולי יש דברים שכדאי לא לדעת. אולי האושר האנושי טמון דווקא במקומות בהם המסתורין נשאר בדיוק מה שהוא: מסתורין, מקום של חוסר ידיעה. אולי ההכרה בכך שקיים מסתורין לא פתור בחיים היא מקור הקסם של הקיום שלנו.
ועם כל הקסם והיופי שבסרט הזה, יש בו גם חוסר ברגש, לטעמי. צריך לומר: יש לסרט קצב איטי ומהפנט. צריך סבלנות בשביל הסרט הזה. אבל אם נתפסת על הקצב, והעיצוב האמנותי המוקפד, והצילום בתנועה איטית, ואפילו המשחק המאופק והמרשים, יש בסרט הזה משהו יפהפה מצד אחד, ומתסכל מצד שני.
כי כן, יש בסרט הזה תעלומה. וכן, יש רמזים לפתרון התעלומה. אבל לא, אין ממש פתרון. ובסצינה שמגיעה לקראת סוף הסרט הבנתי שאולי לא צריך פתרון. אולי טוב לא לדעת באמת. אבל לא זה מקור התסכול שלי מהסרט.
יש כאן סיפור על אשה אחת ש להמשיך לקרוא 
איתן 