אחרי 3 פוסטים שפרסמתי על סרטים שראיתי במסגרת הפסטיבל, אפשר אולי להסיק שאני די סובל. שהסרטים שאני רואה לא ממש מוצלחים. זה לא ממש נכון. אני רואה גם סרטים טובים. הנה כ-400 מילה על סרט נהדר שנקרא במקור "סוס שחור" אבל בתרגום העברי השחור הפך למנצח. הפעם, אני חושב, שהמתרגם צדק.
איזה כיף שיש פסטיבל דוקומנטרי. איזה כיף שאפשר לגלות סרטים כאלו באמצעות הפסטיבל הזה. סרט מתוק-מתוק, מרגש, קטן, צנוע, ועם זאת חם, אנושי, מקסים, נהדר.
בימים כאלו, ימים שבהם הקפיטליזם החזירי רק הופך חזירי יותר, והעניים רק הופכים יותר עניים, בימים כאלו מגיע סיפור אחד קטן מעורר השראה מווילס על חבורה של אנשים פשוטים-פשוטים, וסיפור נצחון אחד גדול שלהם על השיטה של העשירים. סצינה אחת בסרט בה אחד מהגיבורים מספר שהתג שהוא לבש בכניסה לאחד ממירוצי הסוסים נתן לו אפשרות כמעט להגיב באצבע משולשת לאחד האנשים שהסתכלו עליו מלמעלה, הסצינה הזו מספרת את כל הסיפור. "אני בעלים של סוס, אני. לא איש נקיון כמו שאתה אולי חושב שאני נראה". "סוס מנצח" מדבר על הכבוד של אנשים פשוטים, ואיך אפשר בכל זאת לקנות עם הכבוד הזה במכולת של הכוחות הכלכליים העצומים שמשחקים בסכומים דמיוניים. והכוח של האנשים הפשוטים מסתכם במילה אחת: סולידריות.
"סוס מנצח" מספר על חבורה של אנשים ש להמשיך לקרוא 
איתן 