מכתוב: הביקורת

זה היה עבורי אחד הסרטים הכי מסקרנים של השנה. כשרונות עצומים עם קבלות במסך הקטן ועם אש יצירתית בוערת עוברים למסך הגדול לסרט ראשון – הם יכולים להיות גדולים!

וזאת הבעיה של הסרט. השתן עלה להם לראש. כל הסרט הזה, כל "מכתוב", הוא: תסתכלו עלינו. איזה גדולים אנחנו.

קולנוע זה לא טלויזיה. זה גדול יותר. מקיף יותר. אז עודד רז הבמאי, ושני השחקנים-תסריטאים-יוצרים, חנן סביון וגיא עמיר, שניהם רוצים לעשות דברים גדולים. אז כבר בהתחלה, כבר בסצינה הראשונה, הם מרביצים, בהילוך איטי, עם חיתוכים מהירים. זה שואו. זה לא סרט.

הרי הגדולה של חנן סביון ושל גיא עמיר, הספציאליטה שלהם, הוא בניית עולם עם שפה מאוד מדויקת ועם חוקים מאוד ברורים. אז נכון, את כושר כתיבת הדיאלוגים הם לא איבדו. פניני הלשון שרצות פה הן דליקטס. גם כאן. אבל ה להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת