כותרות הפתיחה. כבר מהשניה הראשונה של הסרט אני מבין שיש כאן משהו שונה. יער. תאורה מאיימת. מוסיקה שלוקחת אותי לעולם אחר. כי זה בדיוק העולם של הסרט הזה. אחר. סיפור אגדה שקיימת רק ב להמשיך לקרוא 
הייתי כמה פעמים בחיים שלי בחו"ל. תמיד במקום מסודר, מאורגן, עם מלון, ותחבורה, ומסעדות, ופיצה, ומקדונלדס. ציויליזציה, אתם יודעים. ולא רק זה, רק באירופה (ופעם אחת באוסטרליה. אבל בעיר הגדולה סידני). כזה אני, סנוב שכזה. לישון באוהלים על שפת הכנרת זה לא בשבילי. אז בטח לא הודו-תאילנד, או טרקים במאצ'ו-פיצ'ו. ובטח בטח לא בג'ונגל. אז כל אלו שכן עשו את המסע הזה בנויים לסרט הזה יותר ממני. ומצד שני, "ג'ונגל" עבד גם עלי, וברגעים מסוימים די בעוצמה, אם כי לוקח לו זמן להיכנס להילוך. כי אני לא מבין את הצורך הזה לאתגר את עצמך מבחינה פיסית בצורה כל כך פונדמנטלית. למה אנשים מטפסים על האוורסט, למשל. לא מצליח לתפוס את זה. אז כל החלק הראשון של הסרט, שם יוסי גינסברג וחבריו הם ילדים מגודלים מתלהבים ההולכים אחרי מדריך מלא מעצמו, גאוותן, ובאופן כללי איש לא נעים במיוחד – החלק הזה לא ממש עובד עלי. אני לא ממש מבין אותו.
כי הסרט הזה מספר שני סיפורים. אחד הוא להמשיך לקרוא 
איתן 