פסטיבל חיפה 2017: תאגיד

(שם הסרט במקור: Corporate)

כמו הגרסה הבורגנית של הסרטים של האחים דארדן.

שזה גם טוב, כי אני אוהב את הסרטים של האחים הבלגים, וגם פחות טוב, כי, ובכן, יש כאן תיאור קר שמושפע מהסביבה שבה מתרחש הסיפור.

כמו ברוב סרטיהם של הדארדנים, גם ב"תאגיד" עומדת שאלה מוסרית מהותית. גיבורת הסרט גם כאן עומדת בפני כוחות כלכליים ופוליטיים גדולים ממנה, רק שבניגוד לסרטים של האחים המהוללים, היא בעצם משרתת את אותה חברה, אותו תאגיד, שמבקש לחסוך כסף בכך שהוא רוצה להיפטר מכוח אדם, אבל במקום לפטר אותם, הוא מתעלל בהם כדי לגרום להם להתפטר. גיבורת הסרט היא מנהלת מחלקת כח אדם, כלומר, היא בעצם היד המבצעת את התורה חסרת הלב הזו. והמצפון שלה מתעורר בעקבות מקרה טראגי שמתרחש כמה דקות אל תוך הסרט. וכל הסרט הזה הוא דיון בהשרדות הפוליטית-כלכלית-חברתית של תאגיד שכזה.

אז מצד אחד, קשה להישאר אדישים אל מול שאלה עקרונית שכזו. גיבורת הסרט משחקת תפקיד כפול – גם מוציאה את השיטה לפועל, וגם מערערת על עצם הרעיון שבבסיס השיטה. וסלין סאלט, בתפקיד הראשי, עושה עבודה מצוינת כאחת ש להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

פסטיבל חיפה 2017: אה, לוסי

(שם הסרט במקור: Oh Lucy)

איזה כיף. לפתוח פסטיבל סרטים לא עם סיפור על רפליקנטים (מה שזה לא יהיה), מרדפים, אקשן, עולם עתידני, וכיוב'. איזה כיף לפתוח פסטיבל סרטים עם סרט צנוע, יפני, קטן, אבל עם הרבה מחשבה, לב, ומקוריות. אמנם יש ב"אה, לוסי" כמה מהלכים מגושמים, שמסגירים את העובדה שמדובר בסרט ביכורים של הבמאית, אבל יש בסרט הזה כמיהה לאיזושהי אמת.

יש הרבה העמדת פנים בחיים שלנו. שואלים אותנו "מה שלומך?", ואנחנו אומרים "בסדר", למרות שבעצם היינו רוצים לזחול מתחת לשמיכה ולהתקפל לתוך הצער שלנו. שואלים אותנו מה אתה חושב על מישהי, ואנחנו מנומסים, לא אומרים את דעתנו האמיתית. גיבורת הסרט מחפשת חיבה. אמיתית, לא מזויפת. והיא מחפשת את זה במקומות קרובים וגם רחוקים. עד הקצה השני של העולם היא מגיעה. כל הסרט הזה הוא דיון בפער הזה בין ה להמשיך לקרוא