פסטיבל ירושלים 2015: נערה הולכת הביתה לבד בלילה

על הסרט הזה אני כבר שומע כמה חודשים. סרט ערפדים אמריקאי דובר פרסית בשחור לבן. עם שם מדליק. או קיי, אחרי שהתלהבנו מהגימיק, אז איך הסרט?

אחרי שראיתי, אני חושב שמדובר בסרט מרשים מאוד, מרתק, ויפהפה. אבל לא לכל אחד. כי צריך לומר מראש: מי שבא לראות סרט עם הפחדות על ערפדית די ישתעמם. יש את זה בסרט, אבל זה לא מרכז הסרט. "נערה הולכת הביתה לבד בלילה" מתרכז יותר באוירה, בקולנוע אמנותי, אבל לא מוותר על הסיפור. ויש בו גם חומר למחשבה.

שוט ראשון של הסרט. השחור-לבן המכה בעין יפה בצורה בלתי רגילה. והתמונה מתארת גבר צעיר עם כובע קאובוי ב

פרסי אופיר 2015: נדיה שם זמני

יש בסרט הזה סצינה שבה הבעל מדבר עם חבר שלו (דני גבע, שחקן נהדר בעיניי, שהובא לכאן לסצינה אחת בלבד. הוא שוב נשדד, דני גבע). הוא מספר לו סיפור יפה. הסיפור על איך הוא ואשתו הכירו. הוא מספר על פגישה במסיבה. על איך שהוא וחברים שלו התווכחו על פוליטיקה, והיא, האשה שהוא עדיין לא הכיר, הלכה והגבירה את המוסיקה והתחילה לרקוד. ומכאן והלאה הוא התאהב. הדמיון של המקשיבים לסיפור משלים את התמונה היפה.

בהמשך הסרט מופיעה אילוסטרציה של אותה סצינה. והו, כמה שהיא נראית מסכנה ומאכזבת בהשוואה לפוטנציאל שהיה לה בעת ששמעתי את הסיפור. וזו החוויה שלי מ"נדיה שם זמני": יש כאן