בחיי שאני לא מבין את ההתלהבות הכללית מג'רמי סולנייה. הרבה מבקרים אהבו כבר את סרטו הראשון, "נקמה כחולה". אני יצאתי מסויג. וכאן, ב"חדר מנוחה", המבקרים כבר מתייחסים לסולנייה כאחד שמקיים את ההבטחה. ואני מסתכל מהצד, ולא מבין.
כן, הסרט שומר על קצב מדוד, ויודע לא להיכנס לפאניקה. אבל אני לא הבנתי להמשיך לקרוא ←