את הפרויקט הזה פגשתי לראשונה לפני שנה, בקו-פרו של 2014. הקטע שראיתי שם, מתוך הפרויקט שהיה אז לא גמור, הרטיב לי את חיך הציפיה. והקטעים האלו אכן נמצאים גם בקאט הסופי. אבל התוצאה הסופית בעיניי מאכזבת. בעיקר כי היא די עומדת במקום, ובסופו של דבר, היא דידקטית, ואני לא בטוח שמה שקורה בסוף לא הולך כנגד הכוונות המקוריות של היוצרים.
מדובר בסיפורו של ילד קטן, בן לפליטים מאתיופיה. הוא לומד בבית ספר תלאביבי ביחד עם ילדים 'ישראלים' (והוא גם ישראלי, בעצם. הוא מבין עברית, ומכיר את תל אביב לא פחות טוב מה'ישראלים' האחרים), אבל הוא החליט לא לדבר. במשך כל הזמן הוא לא מוציא מילה. גם ברגעי שמחה, וגם ברגעי עצב, הוא לא מדבר ולו מילה אחת.
אז החלק הראשון של הסרט הוא להמשיך לקרוא 
איתן 