פסטיבל ברלין 2016: מכניקה פאן-אמריקאית

(שם הסרט במקור: Maquinaria Panamericana)

אז ככה: בוקר. עובדים מגיעים לבית החרושת לעוד יום עבודה. נדמה שכולם שמחים לעבוד במקום הזה. מוסיקה. חיוכים. הכל סבבה.

סצינה שניה: בעל המפעל נפטר. מסתבר שהוא השאיר את המפעל בחובות. כולם צריכים ללכת הביתה. רואה החשבון מארגן מיד את כולם ואומר: בואו ננסה לסדר משהו. תשיגו לי את ספרי החשבונות, ננסה לראות איפה המנוח פיזר את הכספים שלו, וננסה לארגן את המפעל הזה מחדש. אל יאוש.

נשמע מעניין. אז זהו. שלא.

כי הסרט הזה באמת מתחיל נחמד ומסקרן. ואחרי הסצינה השניה הוא נעצר. ונשאר שם עד הסוף. "מכניקה פאן-אמריקאית" מתפזר לכל כך הרבה כיוונים, רובם

פסטיבל ברלין 2016: מלחמה כוללת

(שם הסרט במקור: War on Everyone)

על הסרט הזה שמעתי כבר מבקרים משתפכים. אומרים שזה סרט מאוד מצחיק, וחכם. אז ככה: מצחיק זה לא. כלומר: ברור לחלוטין שזו קומדיה. הוא כל כך מתאמץ להצחיק שזה מביך. כבר מהסצינה הראשונה, המרדף אחרי הליצן, ברור לחלוטין שזו קומדיה. וכמנהג האחים מק'דונה, מדובר גם כאן בבדיחות שלועגות לפוליטקלי קורקט (כבר בסצינה הראשונה יש בדיחה על ליצנים). אבל האח מק'דונה הלא נכון ביים את זה.

כי נדמה לי שיש כאן מחשבה. שיש כאן איזשהו רפרנס קולנועי. שהסרט הזה הוא סוג של מחווה/ העתקה מסרטי וסדרות המשטרה של שנות ה-70-80. לנסות לעשות מהן סוג של "האקדח מת מצחוק". אבל פה בדיוק הבעיה: אם

פסטיבל ברלין 2016: 24 שבועות

(שם הסרט במקור: 24Wochen)

את הסרט הזה ראיתי שלשום, ובינתיים, מכל הסרטים שראיתי כאן בברלין, זה הסרט שהכי הולך איתי. הכי נשאר איתי. זאת חוויה רגשית חזקה מאוד, שקשה להתנער ממנה, גם כמה ימים לאחר הצפיה בסרט. אני חושב שראיתי בסרט הזה את הזוכה בפרס השחקנית של הפסטיבל. ושל האקדמיה הגרמנית, לכשהסרט הזה יצא לאקרנים כאן בגרמניה. ושל האקדמיה האירופית, ובכלל.

ולא רק זה. מדובר בעבודת בימוי נהדרת, שנתמכת במשחק מצוין (לא רק של השחקנית הראשית), צילום חכם, ובכלל, בסרט מרגש מאוד ומגרה מחשבה.

ולא רק זה. מדובר בכלל בסרט בעל פוטנציאל לעורר דיון ציבורי נרחב.

הסיפור הוא כזה: אשה צעירה, קומיקאית, חיה עם בן זוגה והילד המשותף שלהם. היא נכנסת להריון, ובבדיקת האולטרה-סאונד מתגלה שהילד שעדיין לא נולד יסבול מתסמונת דאון. לאחר מכן נודע להם שלילוד שטרם נולד יש גם בעיה בלב, ומעבר לבעיות שעדיין אין לבני הזוג מושג איך להתמודד איתן, יהיה גם צורך לנתח את התינוק לכשיוולד.

אז השאלה היא: להפיל או לא להפיל?

וגם לאחר שההחלטה נפלה להמשיך את ההריון, מסתבר שבגרמניה יש אפשרות להפסיק הריון גם לאחר 24 שבועות (שישה חודשים). האם בכל זאת להמשיך את ההריון?

נשמע, על פניו, כמו סוחט דמעות מקצועי וחסר רחמים. "24 שבועות" הוא הכל חוץ מזה. למעשה, הוא מרגש דווקא בגלל ש