פסטיבל ברלין 2016: הקומונה

(שם הסרט במקור: Kollektivet)

אני שונא את תומס וינטרברג.

נדמה לי שכל העולם מאוהב בבמאי הזה. עוד אז, ב-1998, כשהוא ביים את "החגיגה", כבר אז טענתי שהוא במאי שוויצר, שחייב להראות לעולם איך הוא מביים, כי הוא לא כזה במאי טוב בעצם. אבל כל העולם נשכב לרגליו, ו"חגיגה" זכה לאהבה גדולה בעולם. וינטרברג נעלם להרבה שנים, בהם יצר הרבה סרטים שלא זכו לאהבה, אבל Submarino ב-2010 החזיר אותו לדיבור ברחבי העולם (לא ראיתי). "ניצוד" מ-2012 היה כבר לסרט שכולם בעולם אהבו, והוא אפילו היה מועמד לאוסקר. גם מהסרט הזה יצאתי מסויג למדי, אבל אני כאן במיעוט, כי אפילו בישראל הסרט זכה להצלחה לא קטנה.

ועכשיו מגיע הסרט החדש של וינטרברג. והוא כל כך נורא בעיניי עד שביציאה שלי מההקרנה הרגשתי שאני רוצה לחנוק מישהו. עדיף את הבמאי בעצמו.

kollektivetכי וינטרברג עושה ב"קומונה" סרט היסטרי, צעקני, שטחי, ובעיקר מעצבן. והשחקנים הטובים ביותר בדנמרק עומדים לרשותו, וכשהם נדרשים לסצינות דרמטיות, וזה קורה כמה וכמה פעמים בסרט, הם פשוט להמשיך לקרוא

פסטיבל ברלין 2016: ללא הודעה מוקדמת

(שם הסרט במקור: Zero Days)

אלקס גיבני, דוקומנטריסט שעובד בקצב מסחרר, מביא לברלינלה את סרטו החדש, Zero Days. הסרט, בעיקרון, הוא חקירה לתוך הדבר הזה שנקרא "מלחמת סייבר". שם הסרט מתייחס לאחד הרכיבים של התולעות שמושתלות במחשבים זרים, והוא זה שמאפשר להפעיל את הוירוס ללא הודעה מוקדמת, ללא שליטה מרחוק, בהתראה של אפס ימים.

zero daysלשם ההכנה של הסרט הזה ביקר גיבני גם בישראל בשנה שעברה. ואכן, ישראל משחקת תפקיד לא קטן ב"ללא הודעה מוקדמת". אבל לי, כישראלי, בערך חצי מהסרט הזה לא היה גילוי כזה גדול. כי העובדה שהיתה מתקפה מרחוק על המחשבים של הכור הגרעיני באיראן – את זה שמעתי וקראתי בחדשות. ולמרות שאף אחד לא הודה בזה בפה מלא, יותר מסביר להניח שארה"ב וישראל מעורבות בכך בצורה אקטיבית מאוד. כך ש להמשיך לקרוא