ליוצרים של הסרט הזה יש כוונות טובות. ולב חם ואנושי, ואפילו חשיבה מעניינת על החיים. אבל בצער אני נאלץ להודות: במקרה הטוב, "קמטי צחוק" הוא דרמת טלויזיה סבירה. במקרה הפחות טוב – זה סרט קולנוע חובבני.
נתחיל מהטוב: למרות שלפחות בהתחלה הוא מהווה סוג של וריאציה על "חיותה וברל" (עם אותו שחקן, יוסף כרמון, ועם שתי סצינות זהות כמעט), "קמטי צחוק" יוצא מתוך תיאור הזקנה, והחיים בכלל, ומנסה להזליף לתוכם קצת קסם. קצת צחוק. קצת טעם. כי רק כך אפשר לנהל חיים. רעיון יפה. והתסריט לוקח את הבסיס של אותו "חיותה וברל" ומוסיף כמה וכמה טוויסטים מעניינים, עם עריכה ששומרת על קצב טוב בין כמה חוטי סיפורים של כמה דמויות המקיפות את שני המבוגרים האלו.
אבל
הדרכת השחקנים וכתיבת הדיאלוגים לוקה בחסר. מאוד בחסר.
אומרים ש להמשיך לקרוא 
איתן 