פסטיבל ברלין 2016: דרקון מגיע

(שם הסרט במקור: Ejhdeha Vared Mishavad)

כשאתה חושב על המילים "סרט אירני" אתה לא חושב על "דרקון מגיע". כי הסרט הזה אמנם אירני, אבל לבד מהעובדה שהוא מדבר פרסית, הוא נראה מערבי לחלוטין. ואני חושב שחלק מההערכה שהוא יקבל בעולם תהיה בדיוק בגלל זה: בגלל שהוא נראה כל כך אחר מכל הסרטים האירנים שכבר למדנו להכיר.

אין בו את סיפורם של האנשים הפשוטים.

אין כאן את הבעיות שכולם נפגשים בהן בחיי היום יום.

אין את ערכי ההפקה הקטנים, החסכנייים, של הקולנוע האירני.

אין.

במקום זה, נדמה לי שהבמאי הזה מעריץ של דיויד לינץ', או מישהו בקליבר שלו. כי הסרט הזה מתהדר בתסריט שמאוד נהנה לשחק בציפיות שלנו. תסריט שמערב את הנסתר, סוג של חצי סרט אימה, חצי חקירה משטרתית, ואפילו הוא מוצא בו מקום לעוד חצי של סרט דוקומנטרי.

הבעיה היא, שמלבד האקזוטיות של צפיה בסרט מזרח תיכוני שלא מתנהג כמו שסרט מזרח תיכוני רגיל מתנהג, נדמה לי שמאני חג'יג'י (ככה קוראים לבמאי) כל כך נהנה לשחק עם הציפיות שלנו, כל כך נהנה לומר לנו כל עשר דקות-רבע שעה: רגע רגע, זה לא מה שחשבתם, יש לי עוד הפתעות בשבילכם, עד שבאיזשהו שלב נמאס לי מהמשחקים שלו. הוא משנה כל הזמן סגנון, משנה כל הזמן כיוון, לא מתביית על איזשהו רעיון אחד, עד שנדמה לי ש