טקסי גירוש שדים. אקסורסיזם. אני מכיר את זה מסרטי אימה למינהו. אז הנה הגרסה הדוקומנטרית של זה. ו…כלום.
כי כן, רוב קטעי גירוש השדים (ובשעה וחצי של סרט יש די הרבה מאלו) הם קטעים מרשימים למדי. הכומר קורא פסוקים קדושים, מגרש את השטן בשם האל, ובנו ישו, ובשם השילוש הקדוש, ומניח את ידו האוהבת על מצח האדם הסובל, והוא סובל, מאוד סובל, ומקלל, והקרב בין האל לרוח הרעה בשיאו…והצילום, בד"כ מהגב, או כזה שמשתדל להימנע מגלוריפיקציה של הסובל, מעוויות פנים וגוף, מנסה להיות נאמן לדבר עצמו…
וזהו. יש בזה משהו מרגש ומרתק. בפעם הראשונה. ובשניה. אח"כ זה כבר חוזר על עצמו. שוב. ושוב.
מה גם ש להמשיך לקרוא 
איתן 