לפעמים אין הרבה מה להגיד על סרט. "אליבי.קום". סרט מצחיק. וזהו. ובקצת (אבל ממש קצת) יותר בפירוט:
קומדיה. מצחיקה. באמת. מבוימת בכשרון. בטיימינג טוב. משוחקת כמו שצריך. עם מחשבה מקורית. באמת אחלה סרט. מה רע?
לא רע. רק לא מספיק טוב.
כי היה כאן חומר לקומדיה קורעת באמת. משהו שיסחוף אותי להרפתקאה מטורפת. רק שהסרט מתפזר מדי. יש כאן גיבור ראשי – גבר חסר דאגות שמנהל עסק שמספק אליבי לאנשים שמשקרים לנשותיהם או למישהו יקר אחר. ופתאום הוא מתאהב במישהי ששונאת שקרנים, ומסתבר שאבא שלה משתמש בשירותי החברה של בן הזוג החדש של ביתו. משחק מוחות מטורף של שקר ואמת. אחלה. אבל לגיבור הראשי יש שותפים בחברה. והסרט עוזב לרגעים לא קצרים את הגיבור, ומספר גם עליהם. ויש גם שכן לזוג הזה. וגם הוא בעניין. והסרט לוקח את הזמן להתפזר לסצינות מצחיקות בפני עצמן, שמספרות גם עליהם, אבל כתוצאה מכך, הקצב של הסרט הופך איטי יותר, העלילה הופכת לפחות מהודקת, והצחוקים מתרחקים אחד מהשני. הסרט הופך למלהיב פחות, כי הקשר שלי כצופה עם הדמות הראשית מתערער.
נחמד לראות את נטלי באי, שעוד מעט חוגגת 70, בתפקיד סקסי וכיפי. ניכר שהיא נהנתה כהוגן לעשות את הקומדיה הזאת. וגם קאד מראד, קומיקאי צרפתי מוכר (שותף של דני בון לכמה סרטים, כולל הלהיט הגדול "ברוכים הבאים לצפון"), מגיע לכאן לסצינה אחת בלבד. וג'ואיסטאר (שחקן צרפתי מוכר. שיחק, בין היתר, ב"פוליס" של מאיוואן) גם הוא כאן לסצינה וחצי בתפקיד ראפר. ניכר שלצוות שעשה את הסרט הזה היה ממש כיף, ואנשים ממש רצו לקחת חלק בכיף הזה. חלק מהכיף הזה לגמרי עובר את המסך הלאה, לקהל. חבל רק שלא הידקו את הסרט בחדר העריכה, ואולי ויתרו על כמה סצינות, על קו עלילה אחד או שניים, כי יש כאן כשרון ניכר, וביצוע טוב של רגעים קומיים אפקטיביים. רק שהיה יכול להיות יותר טוב. במקום זה, "אליבי.קום" הוא סרט מצחיק. וזהו. ראיתי, עברתי הלאה. פוף. נגמר.
קומדיה. מצחיקה. באמת. מבוימת בכשרון. בטיימינג טוב. משוחקת כמו שצריך. עם מחשבה מקורית. באמת אחלה סרט. מה רע?
איתן 