לפני 9 ימים פרסמתי כאן את המקבץ הראשון של סרטים שמתמודדים השנה על האוסקר בשפה שאינה אנגלית. 10 סרטים ראשונים עלו על המפה. מאז התפרסמו שמותיהם של עוד 10 סרטים נוספים, עליהם אני אפרט במקבץ הנוכחי. הפעם, רוב הסרטים במקבץ נדמים כחלשים וחסרי נוכחות, אבל יש כאן גם 2 מסקרנים מאוד. כרגיל, כל הלינקים בשמות הסרטים מובילים לטריילר הרלוונטי:
ונצואלה: המשפחה (La Familia) – גוסטאבו רונדון קורדובה
נדמה לי שהסרט שונצואלה שולחת לאוסקר מגיע מכוונות טובות, אבל יש בו חוסר בקונפליקט דרמטי שיניע אותו, שיעניין ויקרב את הצופים אליו. המצב שאליו נזרקות הדמויות הוא סיטואציה של בריחה. אבא וילד בן 12. אין אמא. האבא עובד קשה כדי לפרנס את המשפחה הקטנה, וכתוצאה מכך, הזמן שהוא מבלה עם הבן מצומצם. יום אחד חוזר הבן הביתה וברור לעין שהוא היה מעורב בקטטה קטלנית עם ילד אחר מהשכונה. התקרית הזו מחייבת את האבא והבן להימלט על נפשם, מפחד לנקמת דם. הבריחה היא הסרט. ההשרדות במציאות חיים אלימה. מהטריילר נדמה לי שיש כאן צילום מצב כן ואמיתי, אבל הדמויות בתוך המצב הזה לא מושכות מספיק את הלב, וכך נדמה לי שמדובר כאן בסרט אולי יפה, אבל עקר.
אוקראינה: דונבאס (Донбас) – סרגיי לוזניצה
הסרט שמייצג את אוקראינה באוסקר היה אחד הסרטים הכי מדוברים במסדרונות סינמטק ירושלים בזמן הפסטיבל לפני כחודש. דילגתי עליו כי משהו שם לא הסתדר לי. אמנם הזכרון של החצי השעה האחרונה (והמדהימה למדי) של סרטו הקודם של לוזניצה, "נפש עדינה", עדיין לא דהה, אבל הסרט הזה נדמה לי מבולגן מדי, חסר מיקוד. לפי כל מה שקראתי, לוזניצה מבקש לבדוק את המצב הנוכחי בחבל דונבאס שבאוקראינה. הקונפליקט הרוסי-אוקראיני הוא מלחמה מתמשכת, שבצילה האלימות הכללית משתוללת, והיא הפכה כבר לשיגרה. נו, יופי. רק שלהבנתי לסרט הזה יש מבנה אפיזודי, ואין בו דמויות שבאמת אפשר ללכת איתן. אז כן, הסצינה המקושרת כאן היא אבסורדית ומשעשעת, אבל היא יכולה להחזיק מערכון קצר, לא סרט של שעתיים.
קולומביה: ציפורי מעבר (Pajaros de Verano) – צ'ירו גרה, כריסטינה גאז'גו
סרטו הקודם של צ'ירו גרה, "חיבוק הנחש", היה מועמד לאוסקר. נמנעתי ממנו כי היה נדמה לי שהוא מתעסק באקזוטיקה, בהתענגות על התרבות הזרה הזו, ועד כמה שהיא קסומה ומרתקת, אבל הוא לא באמת מעביר את כל הקסם הזה דרך האנשים, דרך הדמויות. נדמה לי שבסרטו החדש הבעיה מחמירה. כי יש כאן, לכאורה, סיפור מרתק של פשע וקורבנות: גיבור הסרט חייב להשיג כסף כדי שיוכל להתחתן עם בחירת ליבו, אז הוא מצטרף לכנופיית מבריחי סמים, והעניינים מסתבכים. על הנייר, נשמע כמו סרט סוחף ומרגש. אבל מקריאה על הסרט, כמו גם מצפיה בטריילר, נדמה לי שגם כאן כל עניין בדמויות ובגורלן נזנח לטובת מבט ארוך וחסר עניין בתרבות ובמנהגיה.
פלסטין: רודף אחרי רוחות (إصطياد اشباح) – ראעד אנדוני
סוג של סרט דוקומנטרי. במאי הסרט, כמו פלסטינים רבים אחרים, בילה תקופה מסוימת בכלא ישראלי (בצדק או שלא בצדק). הוא מפרסם מודעה בעיתון, מחפש אנשים שעברו חוויות דומות, בונה באולפן העתק של כלא, ומשחזר בעזרת האנשים שעונים למודעה את חווית ההשפלה בכלא הישראלי. הצרה היחידה שלי עם הסרט הזה היא: למה עשו אותו. הבמאי נשאל את אותה שאלה בדיוק בטריילר, והוא עונה שזה מגיע ממניע אישי, צורך אישי לסגור חשבון. אבל, על הנייר לפחות, הבמאי הוא דמות משנית בסרט הזה, משאיר את דקות המסך לכל אלו שבאים לחלוק את חוויותיהם. כך שזה אמור להיות סרט מעניין, גם מבחינת תוכן וגם מבחינת צורה, ועדיין לא ברור מה בדיוק הניע את הבמאי לעשות את הסרט.
גרמניה: יצירה ללא יוצר (Werk Ohne Autor) – פלוראין הנקל פון דונרסמארק
הבמאי שזכה באוסקר לפני קצת יותר מעשור עבור "חיים של אחרים" חוזר בסרט חדש ומסקרן. אחרי שהתברבר בהוליווד עם סרט זניח ונשכח, חוזר פון דונרסמארק לגרמניה, ולפרויקט שאפתני במיוחד. הסיפור הוא סיפור אהבה, אבל הוא מסופר על רקע ההסטוריה הלא כל כך רחוקה של גרמניה, כך שנדמה שיש כאן הרבה מעבר לדרמה הרומנטית.
גיבור הסרט הוא סטודנט לאמנות (בגילומו של טום שילינג, "או, בוי"). הוא מתאהב בסטודנטית שלומדת איתו (פאולה בר, "פרנץ", ולאחרונה גם "טרנזיט"). האבא שלה מתנגד מאוד לקשר (מגלם אותו סבסטיאן קוך, שהפך לשם מוכר בעולם בזכות…"חיים של אחרים"), ומסתבר שיש משהו בעבר של האבא שיספק את הסיבה להתנגדות הכל כך קשה שלו לסיפור האהבה הזה. נראה סרט מסקרן מאוד (הטריילר לא מתורגם. זה מה שיש בינתיים. אבל גם ככה זה נראה מרשים ומסקרן מאוד).
גאורגיה: נאמה (ნამე) – זאזא חאלוואשי
הצרה עם סרטים כמו זה שגאורגיה שולחת השנה לאוסקר (על פניו. לא ראיתי את הסרט עצמו) היא שנדמה לי שכל הדיבורים שיש בו על אמונות טפלות, ואמונה בדברים שמעבר – כל זה הופך לסוג של תורה ניו-אייג'ית מגוחכת שאין לה נגיעה לאנשים עליהם היא מספרת.
"נאמה" מספר על בחורה בשם נאמה שמופקדת על שמירה על מעיין מרפא. אחרי שאחיה הגדולים התחמקו ועפו מהקן, האבא, מחוסר ברירה, מטיל את המשימה על הנקבה שבסביבה. תחנות כוח שמוקמות באזור המעיינות גורמות לייבוש הפלא הרפואי. האב אומר שיש רק דרך אחת למנוע את האסון הזה – הקרבת קורבן. נשמע כמו סיפור אגדה, רק שיש כאן כנראה איזשהו מסר אקולוגי לא חבוי בכלל, והרושם שלי הוא שמדובר בסרט דידקטי שמתרכז בסמלים, ופחות בשילוב האמונות הטפלות בחיים האורגנים של האנשים.
אקוואדור – בן של גבר (A Son of a Man) – לואיס פליפה פרננדז סלבאדור אי קמפודוניקו, פאבלו אגאורו
(לא מצאתי טריילר ברשת)
זה נראה לי סרט מתחכם מדי, עם חשיבות עצמית גדולה מדי, ועם מעט מאוד כיסוי לאמביציוזיות של הפרויקט כולו. במסמכים רשמיים, שם הבמאי הוא לא זה הארוך שמופיע למעלה, אלא "ג'אמאיקאןפרובלם". במקור אקוואדורי שמדווח על בחירתו של הסרט הזה לייצג את המדינה באוסקר נכתב בפשטות: לואיס פליפה פרננדז וגו', הידוע בכינויו ג'אמאיקאןפרובלם. שנית, הבמאי, שהוא בכלל מפיק, הוא אכן הפיק את הסרט הזה, וביים איתו, וכתב אותו (בהתבסס על פרטים אוטוביוגרפיים שלו עצמו), והוא גם משחק בתפקיד הראשי (לכן הוא נדרש לבמאי נוסף).
להבנתי מדובר כאן על משפחה של מחפשי זהב. הבן ברח מהטירוף הזה לארה"ב, אבל כשהסבא נופל למשכב, האבא (הוא הבעיה הג'אמאיקנית שיצרה את הסרט הזה כולו) קורא לבנו לשוב לאקוואדור. נמצאה מפה לאוצר, ויש התארגנות לצאת למסע נוסף. כל המצטרפים למסע, צוות העוזרים והמדריכים – כולם נון-אקטורס, והסרט הזה אמור להיות סוג של סרט השרדות בג'ונגל, אבל נדמה לי ש"בחזרה מטואיצ'י" זה לא. ממש לא.
לטביה: המשך יבוא (Turpinājums) – איווארס סלקיס
לטביה שולחת לאוסקר סרט דוקומנטרי שנראה חמוד מאוד, רק שנדמה לי שהבמאי שלו מעמיס עליו חשיבות עצמית מוגזמת, אמביציה להוציא מהסיפורים שכאן מסקנה עמוקה יותר שאני לא בטוח שיש כאן.
הבמאי הזה הוא, מסתבר, איש מבוגר. הוא היה ילד עוד בזמן מלחמת העולם השניה. עכשיו הוא התפנה לעשות סרט דוקומנטרי על…ילדים. וכך הוא צילם כמה ילדים בגיל בי"ס יסודי, עקב אחרי נסיבות חייהם בלטביה של היום. חיים של ילדים מול חיים של ילדים באזורים כפריים, חיים של ילדים לטבים שורשיים מול כאלו של לטביים ממוצא רוסי, חיים של ילד שגר עם סבתא שלו בעוד אמא נמצאת באנגליה, עובדת. ועוד כהנה וכהנה חיים של ילדים, עם תמימות של ילדים, ועם תובנות של ילדים…חמוד, רק אני לא בטוח שיש בסרט הזה יותר מ…נו, חמוד.
קרואטיה: הפוליטיקאי השמיני (Osmi povjerenik) – איוואן סאלאז'
קרואטיה שולחת לאוסקר סרט שעל פניו נראה משעשע למדי, רק שיכול להיות שהוא פרוע מדי לאמריקאים. בכלל, זה נראה כמו סוג של רימייק ל"שועל בלול התרנגולות" של אפרים קישון: בקרואטיה, פוליטיקאי אחד סורר נתפס בפרשה של סמים וניאוף. המפלגה שלו אומרת לו משהו כמו: צ'מע, יש בעיות, אתה יודע, אז עד שהכל ירגע בתקשורת, אנחנו מרחיקים אותך. שולחים אותך למשימה במקום רחוק. באי הכי מרוחק בקרואטיה, במקום שאין בו אינטרנט ולא טלפון. הם צריכים עזרה בארגון הבחירות המקומיות. לך תעזור להם. אחרי שהוא מגיע, מסתבר שהיו כבר 7 פוליטיקאים לפניו שניסו לארגן את הבחירות האלו, וכולם נכשלו. השחיתות שם, באי המרוחק, לא קטנה מהשחיתות במדינה הגדולה. הכל נשמע ונראה ממש חמוד ומצחיק, ואפילו עם קמצוץ סאטירה חריפה למדי, רק שהטריילר נראה לי בוטה מדי לחיך האמריקאי (סקס, סמים), מה גם שהסרט לא עבר בפסטיבלים בינלאומיים כלשהם.
שבדיה: גבול (Gräns) – עלי עבאסי
שבדיה שולחת לאוסקר את אחד הסרטים הטובים של השנה. אין לו סיכוי.
ראיתי את "גבול" בפסטיבל ירושלים ומאוד התרשמתי ממנו. אבל יש בו מוזרות מובנית שתרחיק את האנשים שמחפשים דברים קלים לעיכול. אמנם לא מדובר בסרט קשה במיוחד, אבל כן מדובר בסרט שמערב את הצופים בו בצורה אקטיבית, והוא לא בידור אסקפיסטי לקהל בורגני.
גיבורת הסרט (שהיא כנראה אשה. גם זה לא ממש בטוח) נראית קצת שונה, ומתנהגת קצת משונה, אבל היא עושה את עבודתה על הצד הטוב ביותר: היא אשת בטחון במעבר גבול, עם חוש מיוחד לזהות מבריחים (ראו את הקליפ מתוך הסרט). יום אחד עובר שם במעבר הגבול הזה אדם דומה לה, עם מראה משונה קצת. היא מזהה שהוא מבריח משהו, אבל מוותרת לו. סיפור אהבה משונה מתחיל ביניהם (כולל סצינת סקס ביזארית מאוד. סרט מלא דמיון ומחשבה, ה"גבול" הזה), והוא לאט לאט לוקח אותה אל עולם אפל ומסוכן. יש לו כוח שכנוע. הם הרי מאותו גזע. זהו זמנם לשלוט. האם היא תדע לעצור לפני שיהיה מאוחר מדי?
איתן 