אוסקר שפה זרה 2019: מקבץ שלישי

אני נמצא בטורונטו, קנדה, ובקרוב אני אתחיל לדווח כאן על הסרטים שאני מתכוון לראות במהלך הפסטיבל. ממש לפני הצפייה בסרט הראשון בפסטיבל, הצלחתי לאסוף 9 סרטים נוספים שהצטרפו למירוץ על האוסקר בשפה שאינה אנגלית מאז שלשום, וביחד עם הסרטים עליהם דיווחתי במקבצים הקודמים (מקבץ שני, מקבץ ראשון), יש לנו כבר 29 סרטים בתחרות. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

ישראל: האופה מברלין – אופיר ראול גרייצר

הבחירה הצפויה, אבל הראויה. סרט יפהפה שהיה גם הצלחה קופתית. למי שלא ראה (נו-נו-נו): סיפור אהבה של גבר ישראלי וגבר גרמני נקטע עם מותו של הישראלי. הגרמני מגיע לארץ ומתחיל קשר עם אלמנתו של האהוב שלו. שני אנשים, גבר ואשה, מתאבלים על גבר אהוב אחד, בסרט שמבוים בטעם, באהבה, ברכות, בהרבה רגש. יש גם לא מעט אנגלית בסרט, דבר שיכול לעזור (אבל לא יותר מ-50 אחוז, אז הוא לא יפסל).

סינגפור: נערי בפאלו (Buffalo Boys) – מייק ווילואן

אני מניח ש להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

הנשף: הביקורת

משבר הסרט השני? לא ממש. כלומר, כן, "הנשף" פחות טוב לטעמי מ"מיתה טובה", סרטם הקודם והנפלא של שרון מימון וטל גרניט, ויש בו קצת אלמנטים שאפילו חורקים לעיתים, אבל גם ברגעיו החלשים, הבימוי בטוח בעצמו, השחקניות כולן מצוינות, והדיאלוגים כתובים נהדר.

מה שתפס אותי בעיקר ב"מיתה טובה" היה השילוב המדויק בין שחוק ובכי. ב"הנשף" זה פחות עובד. החלק הראשון של הסרט כולו שמח ועולז (בעיקר בגלל התגלית האנרגטית והסוחפת נצנת מקונן), והחלק האחרון של הסרט (מהרגע שגלגלי המטוס נוגעים באדמת הקודש שוב) כולו שרשרת יגון שנסחבת מדי, מושכת את הסרט קצת מעבר לאורך הנשימה הנכון שלו. אבל יש לסרט הזה, קודם כל, את סתיו שטרסקו.

נכון, הסרט הזה בא לאויר העולם אחרי ש"אשה פנטסטית" הצ'יליאני הנפלא זכה באוסקר, ועם כל הכבוד לשטרסקו, היא לא דניאלה וגה, ועם זאת, יש בה פגיעות כל כך נוגעת ללב, פחד אמיתי ממה שהולך לקרות. כאשה טרנסית צעירה שכבר עברה חיים שלמים רק בגלל שהיא טרנסית, שטרסקו מציגה דמות כל כך פגיעה עד ש להמשיך לקרוא