בעיה, הסרט הזה. "היורד למעלה" מגיע עם ייחוס: הוא כבר הוקרן בפסטיבל הגדול מכולם, בקאן, צרפת. זהו הפיצ'ר הראשון של אלעד קידן, שזכה בפרס חשוב בקאן עוד לפני כ-7 שנים עם "המנון", סרט קצר ומהולל שהוא עשה. וכבר כמה שבועות אני מסתובב ומדבר עם מבקרי קולנוע שונים שאומרים לי: "אה, 'היורד למעלה'? זה יצירת מופת, הסרט הזה. אבל לא לקהל הרחב, ולא לפרסי אופיר. זה סרט פסטיבלים, וזהו".
אז עכשיו גם אני ראיתי את הסרט הזה. אני מבין, פחות או יותר, את מה שהמבקרים אמרו לי: "היורד למעלה" הוא ממש לא יצירת מופת בעיניי, רחוק מכך, אבל כן, יש בו הרבה דברים להעריך. ויש בו אפילו רגעים משעשעים, ורגע אחד יפהפה שריגש אותי. ומצד שני, יש בו בעיה אחת אקוטית ומרכזית: זה פשוט סרט סופר-סנובי. סרט מתנשא שלא ממש אכפת לו מקהל. אפילו "ההתחלפות" של ערן קולירין, שהיה סרט מאוד יוצא דופן מהבחינה הזו, לא היה סרט כל כך מנותק כמו "היורד למעלה". וזה מהסיבה הפשוטה שסגנון הסרט ההוא התאים את עצמו לסיפור ולדמות הראשית, שפשוט מסתכלת מהצד על העולם. כאן, ב"יורד למעלה", יש העדפה בוטה של סגנון על פני קשר ישיר של הצופה עם הדמויות והסיפור, ובהרבה רגעים אני הרגשתי שאני מחוץ לסרט. מעריך את הבחירות של הבמאי, אבל, באותה נשימה, מרגיש שמישהו כאן כמו אומר: תסתכלו עלי! אני מביים!! ותראו איזה יופי אני מביים!!! במקום ללכת למסע עם הדמויות, אני מוזמן על ידי הבמאי ללכת לסיור עם…הבמאי. ויסלח לי מר קידן, אבל הדמויות שלו מעניינות אותי יותר מאשר היוצר שלהן, שמפריע לי לחוות אותן.
חיפה חיפה עיר עם תחתית. הו הו הו.
הרי כבר בהתחלה, עוד לפני שראיתי תמונה, משהו היה מוזר. פרופורציות המסך אינן קולנועיות-מלבניות, אלא טלויזיוניות-רבועיות. והשוט הראשון הוא שוט פנורמי של העיר חיפה, עיר שאני מאוד אוהב, ואם הייתי רואה אותה בקולנוע, הייתי נמס. "היורד למעלה" מזמין אותי לצפייה טלויזיונית בחיפה. פחות מרגש.
ויותר מכך, על רקע השוט הראשון (והמאוד א-ר–ו-ך), מדגים אלעד קידן את מה שיהיה אחד מהמוטיבים החוזרים ביצירה הזו: עבודת הזרה בוטה של עיצוב פסקול. על רקע שוט מעגלי הסוקר את הר כרמל נשמעות תכניות רדיו, שיחה במשרד, אנשים משתעלים, ועוד כהנה וכהנה המצאות שאין להן שום קשר עם התמונה, או עם מה שקורה ויקרה בסרט עצמו. וזה ממשיך לכל אורך הסרט. למשל, בשיחה של שני אנשים באחת הסצינות, פתאום שומעים מוסיקה חסידית. לא רואים שום רכב ברסלבי עובר ברחוב, ואין למוסיקה שום קשר עם השיחה. זאת סתם המצאה של היוצרים, כדי לזרוק אותי החוצה מהסרט, במקום להכניס אותי מתחת לעור של הדמויות. וזאת רק דוגמא אחת מני רבות. תוספות של מוסיקה וסאונדים זרים לתמונה, לכאורה כדי להעשיר אותה, אבל האפקט המעשי של זה הוא שליפת הצופה מהסיטואציה.
ואז מגיע הסיפור של הסרט. סיפור של שתי דמויות. קצת כמו "פשעים ועבירות קלות" של וודי אלן, יש כאן שני סיפורים שונים שאין קשר ביניהם, וגם כאן הם נפגשים ברגע מסוים (אצל אלן הם נפגשו בסוף לרגע קט, כאן, ב"יורד למעלה", הם נפגשים באמצע הסרט לסצינה ארוכה, ואז נפרדים שוב, כל אחד לדרכו). הבעיה (כמו בסרטו של אלן, אגב) שסיפור אחד הרבה יותר מעניין אותי מהסיפור השני. אולי בגלל המשחק הנפלא בעיניי של אורי קלאוזנר, ואולי בגלל הכתיבה היותר מדויקת ומהודקת של הסיפור שלו. מה גם שהדמויות משום מה נהנות לזרוק לאויר מילים גבוהות. אף אחד לא אומר ביום-יום מילים כמו "בכחנלי" (מתיחס לאל היין היווני) או "דיאגטי". "היורד למעלה" נהנה להשתמש במילים כאלו בשפת דיבור רגילה, כך שסצינות השיא של הדמות של איתי טיראן מתפספסות לחלוטין (לא באמת אכפת לי שהוא מייחס חשיבות עליונה לאבני הדרך במדרכה. יותר אכפת לי מחיי האהבה המסובכים שלו. קידן בוחר להתרכז במדרכה. סרט סנובי, כבר אמרתי).
ומצד שני, יש את הדמות של אורי קלאוזנר. באחת הביקורות שכבר פורסמו על הסרט הזה מאז הוקרן בקאן נכתב שיש לו עיני לברדור המתחנן לאוכל ליד השולחן. יש בזה משהו. אורי קלאוזנר מכניס בדמות שלו את האנושיות שחסרה לי בסרט עצמו, מישהו שבאמת אכפת לי ממנו וממצב חיי הנישואין שלו (טוויסט שמתגלה בהמשך הסיפור מוגש בעדינות, ובמיוחד סצינת השיא שלו מבוימת ומשוחקת באנדרסטייטמנט ובצניעות, ודווקא בגלל זה מרגשת ויפהפיה).
אז באמת חבל שתרגיל הלוקיישן המרהיב הזה מאפיל על הדמויות שלו. במקום להפוך את חיפה לדמות נוספת בסרט, היא הופכת לדמות המרכזית, והאנשים שבה הם דמויות המשנה. מסקנה: אתם רוצים לראות סרט חיפאי באמת טוב? תחפשו את סרט הבכורה של ניר ברגמן מ-2002. "כנפיים שבורות" הוא סרט שלא תוכלו שלא לבכות בו, ועדיין, העיר חיפה בו מוצגת בו בצורה שמשלימה את היצירה, לא מאפילה עליה, כמו בסרט של קידן.
איתן ווייץ
תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il
איתן 
איתן ביקורת מצויינת!יפה!תודה דורון צפריר
צודק, ודי מבוים רע. עם רצון יתר להצחיק וזה לא.
מסכימה עם כל המגיבים. על זה נאמר השמש זורחת מה… עצוב שהאריזה נוצצת ומה שבפנים הוא…
תודה. (-:
סרט "סנובי"?! איזו עליבות ממש המתאימה לצופה קולנוע מורעל ערוץ 2 או רב-חן בתל אביב ! סרט שלא "מתחשב" בקהל? איזה קהל? גם אני "קהל" ו5 מחברי שאהבו והתלהבו.ונכון שזה לא סרט בשביל פסבדו-מבקר קולנוע ששמו "איתן" שאפילו יהודה סתיו הפופוליסט הוא כלב לידו! אבל בחייך, קצת צניעות, קצת אומץ לומר (ולא רק כאן): מצטער, לא הבנתי. הסרט "גדול" עלי אולי. הוא כנראה בכל זאת מצא חן בעיני ראש חבר השופטים בחיפה, הבמאי האיראני שהוא מגדולי הבמאים! גם הוא "סנוב"?! כאן לא הפורמט להסביר לאיתן מה נשגב מבינתו. יש סיכוי סביר שגם את ההסבר הוא לא יבין!
סרט מעולה.