אמור: הביקורת

בהפרש של שבוע יצאו כאן שני סרטים ישראלים איומים. שניהם משאריות התחרות לפרסי אופיר 2016. אני לא נהנה לכסח סרטים, ומצד שני, אני מרגיש שפטור בלא כלום אי אפשר. אז הנה, ממש בקצרה:

"אמור" הוא סרט עם תסריט מגוחך, ובו דיאלוגים איומים, בלתי אפשריים, לא אמינים, שיוצרים סיטואציות לא ריאליסטיות, שבתורן מתחברות לסרט שהתואר "חובבני" יותר הולם אותו. ובכלל: גיבור הסרט חוזר מצרפת אחרי כמה שנים, לא עושה כלום במשך סרט שלם, ואז, בסוף, עושה סוף סוף את מה שהגיע לעשות. אז למה הייתי צריך לחכות סרט שלם בשביל זה? ובאמצע, ההורים מנהלים דיון מאוד לא אינטלגנטי בנושא: קדושת החיים של הדת מול מידת הרחמים שבהמתת חסד. מכיוון שהדיאלוגים כתובים רע, גם אין בסרט הזה סאבטקסט, והדברים נאמרים ללא שום נסיון להסתיר את כוונת התסריטאי, אבל מבלי לשים לב בכלל לדרך שבה אנשים מהיישוב מדברים (לא ככה. ממש לא ככה). והאשה הזו, בסצינה הראשונה שבה היא נראית, יש לה אינטראקציה נחמדה עם האחות המטפלת (הדיאלוגים כתובים רע, אבל הכימיה בין השחקניות סבירה ומחויכת). אז למה היא רוצה למות מיד אח"כ? זה שאני מבין שהיא משותקת מהצוואר ומטה זה לא מספיק. אני צריך להרגיש את זה ממנה.

ועוד כהנה וכהנה טענות אינספור כנגד הסרט הזה ששום דבר לא עובד בו. התסריט כתוב ברישול סטודנטיאלי מתסכל, לשחקנים אין הרבה מה לעשות איתו, העריכה נסחבת יותר מדי, והסרט הופך בעיקר לחוויה מביכה לצפיה. מספרים לנו שזהו סרטו הראשון של רפאל רביבו בישראל זה 30 שנה. הקולנוע הישראלי התקדם מאוד מאז הסרט האחרון שלו. האדון רביבו נשאר מאחור. אם לפחות היתה בו מידה של קריצה, הייתי אומר שיש כאן נוסטלגיה חביבה. אבל הסרט מתכוון ברצינות (מאוד מאוד רצינית) לספר סיפור מאוד מאוד דרמטי. וזה, אהמ, לא עובד. ממש לא.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “אמור: הביקורת

  1. סרט נפלא עם משחק אמין ודיאלוגים ישראליים , שבו הישראלי משחק את עצמו כפי שהוא . זו השפה , זו הדרך שלנו כישראלים להתמודד עם קשיים והטראומות היומיומיות שלנו ( וואלה , וואלה וואלה ..אז מה ????? ) זה חלק קטן מהדיאלוגים בסרט וזו המציאות של החיים שלנו . הבמאי רביבו הנפלא, מציג מול פנינו סיטואציה קשה של החיים , למרות שקשה מאוד להציגה בשעה ..שעה וחצי. אור אילן תסחוט מכל צופה דמעה אחת לפחות ולעיתים הרבה יותר .ענת עצמון האמא של לילה כועסת על האלוהים של בעלה שלא מרחם ( איזה ישראלי לא נתקל אי פעם בדילמה הזו ? ), דילמת הדת תמיד קיים כאן בארץ הזאת ( איך אפשר להקיף הכל בשעה וחצי ? ) , ומי לא שמע בארצנו על נפגעים שהחיים לא העירו להם מזל שסוברים ומתייסרים כמו לילה -אור אילן ?
    ולירון לבו -דניאל שנפשו אינו מוצא מנוחה , ולא מפסיק לטלטל עצמו בזכרון האהבה שאינה ניתנת לשכחה .
    הדילמות והמוזיקה נפלאה ,מרגשים ומתנגנים על הנפש ומוגשים לנו על המסך באהבה , כפי שאנחנו באמת בחיינו היומיומי כישראלים . צברים , מלווי טראמות לא פשוטות ,קוצנים לעיתים אך מתוקים ורגשניים מפנים , כל זאת בלויי צלילי העוד העדינים והרכים של הנגן הנפלא יניב טייכמן שכתב את המוזיקה לסרט .
    דמעתי בסרט ולמרות העלילה הקשה גם נהנתי , וזאת גדולתו של רפאל רביבו לעשות סרט בינלאומי בתקציב מינימלי .
    ממליץ בחום לשבת בכיסא בקולנוע ולמרות אי נוחות והדמעות שיזלגו מעינייך להתמודד עם האמת .
    סה"כ קולנוע , המציאות הרבה יותר קשה .
    ואתה אדוני מבקר , עם עוד קצת מחשבה ועם מעט …רק מעט אוביאקטיביות , אין לי ספק שהיית מגיע למסקנה אחרת .
    אני מפרגן לקולנוע של רפאל רביבו בן ה 72 , שמציג את דילמה בינלאומית וישאלית בפרט , בענק !!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s