מצד אחד, מדובר בהפקה מפוארת ומרשימה ביותר. מהסוג שרואים רק לעיתים רחוקות מאוד בקולנוע הישראלי. מצד שני, אני לא בטוח שכל העבודה המפוארת הזו לא נעשתה לשוא. מצד שלישי, היו לא מעט רגעים שדמעתי בסרט הזה, אז אולי בני תורתי עשה בכל זאת משהו נכון. מצד רביעי, הסטים הגדולים של הסרט נדמה כאילו נשלפו מתוכנית "זהו זה".
מצד אחד, זה ברור שבני תורתי בא מאהבה. זה ברור ש"בלדה לאביב הבוכה" הוא גלעד אהבה וזכרון לתרבות שהיתה, ואולי עדיין ישנה. זה ברור גם שזו לא רק יד זכרון, אלא גם משהו שהוא רוצה להעביר לדורות הבאים (כפי שצילומי הילדים בסצינה האחרונה מרמזים). מצד שני, בתוך כל האהבה האותנטית הזו, בנה בני תורתי סרט מלאכותי מאוד במתכוון. כל העיצוב האמנותי (המרשים כשלעצמו) בונה עולם לא מפה ולא משם. עולם מערבוני – עם בתי מרזח, עם גברים עם כובעים רחבים ושפמים מוגזמים, ועם זונות שנראה כאילו הגיעו הישר מטקסס של דולי פרטון.
בנוסף מאוד הפריע לי אלמנט טכני: מדובר בסרט בו המוסיקה משחקת תפקיד קריטי בעלילה. ומדובר בעיקר במוסיקה חיה, על במה. אבל כל המוסיקה הנשמעת בפס הקול של הסרט מוקלטת באולפן. זה כואב בעיניים לראות את הזמרים והנגנים עושים כאילו, וזה לא פעם לא ממש מתאים לנראה על המסך. בתוך סרט מושקע ומרשים מבחינה ויזואלית אנו צופים במשהו כמעט חובבני. והבעיה העיקרית שלי עם הבחירה הזו: התרבות המזרחית שבני תורתי כל כך מקדש בסרט הזה בנויה כידוע על לב חם מאוד, ומוחצן מאוד. וכל המלאכתיות הזו כאילו כולאת את הסיפור הרגשי הזה. במקום להשתפך ולבכות שעה וחצי רצוף, אני מרגיש כאילו בני תורתי עצר את הרגש רגע לפני הבכי. במקום לשטוף את העיניים בדמעות – הוא מנגב את העיניים.
ועדיין, קשה מאוד להתנגד ליופי הכובש של הסרט והאהבה הנשפכת ממנו. קשה להגיד לא לצוות הרחב והמצוין שהתקבץ לסרט הזה, בראשותו של אורי גבריאל הנפלא.
אני חושב שאהבתי את הסרט יותר משלא אהבתי, ולמרות החסרונות שבו, אני חושב שמגיעה לו הכרה רחבה (של ביקורת, של אקדמיה, ושל קהל).
בינתיים בלדה לאביב הבוכה הוא הסרט הכי טוב שראיתי בהקרנות האקדמיה
לראות או לא לראות זאת השאלה…
לראות לראות. למרות התסריט החורק (אין בקרנות הקולנוע עורכי תסריט?) זה אחד הסרטים הכי מענגים שיצא לי לראות השנה. העולם הפנטסטי נהדר, המוסיקה סוחפת. תענוג.
לא סתם לראות.
לרוץ לראות.
לטעמי – הסרט המרשים מכולם. יש חכמים ממנו, יש מאתגרים יותר, אבל הוא מענג, הוא שונה, הוא חוויה אסתטית, והא גם עשוי היטב (בניגוד לכ 20 אחרים בתחרות).
מבין אלו שעשויים היטב, הוא מהיותר טובים.
והמוסיקה של מארק אליהו…. וענג צרוף. בלי קשר למזרחיות.
על שאר ה"למה כן" כבר דובר.
וגם אם לא תצאו נלהבים כמוני – חובה לראות. לא פחות.
איתן הביקורת שלך מזכירה לי את הביקורות המטופשות של שוש אביגל מלפני הרבה שנים אתה קופי שלה עם הביקורות
שמבלבלות את המוח .ראיתי את הסרט של בני זהו סרט אמיתי עם חיים אמיתיים שרובנו היינו מאוד רוצים להיות שם
אם אתה באמת רוצה שיעריכו את הביקורות שלך תהיה עיקבי ואמיתי הרבה בריאות אני מאחל לך
הונאה וגניבת יצירה
בן משה אברהם
23:2925.06.14
שמי הוא בן משה אברהם , במשך שנים רבות קיימתי בביתי אשר ברחובות, משנת 1990 ועד 2007 מפגשים של אמנים ומוסיקאים מכל קצוות הקשת במימון אישי , הבמאי בני תורתי היה אחד המבקרים הקבועים בביתי ואף היה לחברי הטוב , ערבי השישי התקיימו מידי שבוע בהתמדה , בכל ערב שישי היו מגיעים ערוצי טלוויזיה ומבקשים לצלם את ההתרחשות הנהדרת שהייתה כאן , הבמאי בני תורתי היה פונה אלי בכל פעם שהיו צלמי טלוויזיה רוצים לצלם , ומבקש ממני שלא יצלמו , כי הוא רוצה לעשות סרט על כל ההתרחשות הזו בביתי , ושאם יצלמו הוא לא יוכל לעשות את הסרט , כך במשך עשר שנים , הוא ביקש ואני נעניתי , אבל הכל היה הונאה אחת גדולה , הוא מעולם לא התכוון לצלם סרט בביתי ולא על ביתי , אלא רק לגנוב את כל העשיה הזו והפעילות הזו ולחתום את שמו עליה , הבמאי בני תורתי , כתב את התסריט בביתי ואף הייתי דן איתו על הדמויות בסרט ועל התסריט ונותן לו רעיונות ,כל החומר על האביב הבוכה נמצא אצלי במחשב בבית , אפילו קרדיט יש בסרט אך לא מובן על מה הקרדיט , האיש שהיה שוכן בביתי 12 שנים וישן בביתי ואוכל מצלחתי , בגד ומעל באימון והוליך אותי שולל , כל הזכויות של הסרט שייכות לגלריה בן משה ,כל הזכויות שיכות לגלריה בן משה ולאבי בן משה שאלולא אבי בן משה לא היה תסריט ולא סרט
בני תורתי גונב יצירות , ומרמה חברים שנתנו בו אמון , בכל הארץ ואפילו בחלק מהעולם מכירים ויודעים על הבית הזה ברחובות ועל ערבי השישי הנפלאים שהיו כאן , נכתב על כך במעריב ובעיתון הארץ ,יש לי תיעוד מצולם אך לא בווידאו , אפילו את הערב מחווה ליוסף שילוח עשיתי כאן לפני מותו בשנתיים וחצי
הוא העתיק אל הסרט לא השאיר פירור מכל העשיה שלי את כל הקרדיט והעבודה הקשה שלי הוא גנב , וגם כשבני תורתי זכה בתקציב מהקרן קיימתי ערב לכבודו , עד הרגע האחרון שיקר אותי והונה אותי וגנב את כל העשייה שלי במשך שנים ,ושדד את כל שכרי על פועלי ,אני מתכוון לתבוע את מר בני תורתי על כך והשפן במאורתו
איתן 
בינתיים בלדה לאביב הבוכה הוא הסרט הכי טוב שראיתי בהקרנות האקדמיה
לראות או לא לראות זאת השאלה…
לראות לראות. למרות התסריט החורק (אין בקרנות הקולנוע עורכי תסריט?) זה אחד הסרטים הכי מענגים שיצא לי לראות השנה. העולם הפנטסטי נהדר, המוסיקה סוחפת. תענוג.
לא סתם לראות.
לרוץ לראות.
לטעמי – הסרט המרשים מכולם. יש חכמים ממנו, יש מאתגרים יותר, אבל הוא מענג, הוא שונה, הוא חוויה אסתטית, והא גם עשוי היטב (בניגוד לכ 20 אחרים בתחרות).
מבין אלו שעשויים היטב, הוא מהיותר טובים.
והמוסיקה של מארק אליהו…. וענג צרוף. בלי קשר למזרחיות.
על שאר ה"למה כן" כבר דובר.
וגם אם לא תצאו נלהבים כמוני – חובה לראות. לא פחות.
איתן הביקורת שלך מזכירה לי את הביקורות המטופשות של שוש אביגל מלפני הרבה שנים אתה קופי שלה עם הביקורות
שמבלבלות את המוח .ראיתי את הסרט של בני זהו סרט אמיתי עם חיים אמיתיים שרובנו היינו מאוד רוצים להיות שם
אם אתה באמת רוצה שיעריכו את הביקורות שלך תהיה עיקבי ואמיתי הרבה בריאות אני מאחל לך
הונאה וגניבת יצירה
בן משה אברהם
23:2925.06.14
שמי הוא בן משה אברהם , במשך שנים רבות קיימתי בביתי אשר ברחובות, משנת 1990 ועד 2007 מפגשים של אמנים ומוסיקאים מכל קצוות הקשת במימון אישי , הבמאי בני תורתי היה אחד המבקרים הקבועים בביתי ואף היה לחברי הטוב , ערבי השישי התקיימו מידי שבוע בהתמדה , בכל ערב שישי היו מגיעים ערוצי טלוויזיה ומבקשים לצלם את ההתרחשות הנהדרת שהייתה כאן , הבמאי בני תורתי היה פונה אלי בכל פעם שהיו צלמי טלוויזיה רוצים לצלם , ומבקש ממני שלא יצלמו , כי הוא רוצה לעשות סרט על כל ההתרחשות הזו בביתי , ושאם יצלמו הוא לא יוכל לעשות את הסרט , כך במשך עשר שנים , הוא ביקש ואני נעניתי , אבל הכל היה הונאה אחת גדולה , הוא מעולם לא התכוון לצלם סרט בביתי ולא על ביתי , אלא רק לגנוב את כל העשיה הזו והפעילות הזו ולחתום את שמו עליה , הבמאי בני תורתי , כתב את התסריט בביתי ואף הייתי דן איתו על הדמויות בסרט ועל התסריט ונותן לו רעיונות ,כל החומר על האביב הבוכה נמצא אצלי במחשב בבית , אפילו קרדיט יש בסרט אך לא מובן על מה הקרדיט , האיש שהיה שוכן בביתי 12 שנים וישן בביתי ואוכל מצלחתי , בגד ומעל באימון והוליך אותי שולל , כל הזכויות של הסרט שייכות לגלריה בן משה ,כל הזכויות שיכות לגלריה בן משה ולאבי בן משה שאלולא אבי בן משה לא היה תסריט ולא סרט
בני תורתי גונב יצירות , ומרמה חברים שנתנו בו אמון , בכל הארץ ואפילו בחלק מהעולם מכירים ויודעים על הבית הזה ברחובות ועל ערבי השישי הנפלאים שהיו כאן , נכתב על כך במעריב ובעיתון הארץ ,יש לי תיעוד מצולם אך לא בווידאו , אפילו את הערב מחווה ליוסף שילוח עשיתי כאן לפני מותו בשנתיים וחצי
הוא העתיק אל הסרט לא השאיר פירור מכל העשיה שלי את כל הקרדיט והעבודה הקשה שלי הוא גנב , וגם כשבני תורתי זכה בתקציב מהקרן קיימתי ערב לכבודו , עד הרגע האחרון שיקר אותי והונה אותי וגנב את כל העשייה שלי במשך שנים ,ושדד את כל שכרי על פועלי ,אני מתכוון לתבוע את מר בני תורתי על כך והשפן במאורתו
אבי בן משה