פרסי אופיר 2013: בית לחם

שמישהו יראה את הסרט הזה לקת'רין ביגלו. אני מניח שהיא תשמח לעשות לו רימייק.

——————————————————————————-

משהו מעניין קורה בקולנוע הישראלי. אחרי עשור הפריחה, שבו הקולנוע העלילתי הישראלי כמעט נמנע לחלוטין מלגעת בקונפליקט הישראלי-פלסטיני, מה שנקרא "המצב" התחיל לזחול חזרה אל הסרטים. בתחילת המאה ה-21 הקולנוע העלילתי השאיר את הטיפול ב'מצב' לקולנוע הדוקומנטרי, שנגע אז כמעט רק בזה. מאז בחלק השני של העשור התחילו הקולנוע העלילתי והדוקומנטרי לנזול זה אל תוך זה. אחרי ש"בופור" נגע בנושא, הגיע "ואלס עם באשיר" והציב סטנדרטים חדשים של עשייה. והיה גם את "לבנון" של שמואל מעוז. אבל עכשיו יש גל נוסף. גל שדואג לחפש דרכים חדשות, מקוריות יותר לגעת בנושא. גל שמגיע לא מהצד הישראלי.

לטובתו של הגל הזה אפשר לומר שהסרטים נראים טוב מאוד. הם מקבלים מימון נכבד מקרנות אירופיות, והכסף נראה על המסך. מכאן זה כבר בידיים של הבמאי. ערן ריקליס עושה עבודה סבירה ב"זיתון – להישאר בחיים". אני פחות סימפטתי את מה שמתן גוגנהיים עשה ב"פרדייס קרוז". אבל ב"בית לחם" אני רואה עבודה מרשימה מאוד של במאי שעוד נשמע עליו. "בית לחם" אמנם סרט בוסרי בעיניי, והוא אינו חף מבעיות, אבל קולנועית הוא מאוד מרשים.

ככה זה מתחיל. "בית לחם"

ככה זה מתחיל. "בית לחם"

לא סתם עלה שמה של קת'רין ביגלו בראש הפוסט הזה. קצת כמו "כוננות עם שחר", "בית לחם" הוא סרט פרוצדורות. סרט שמפרט בפירוט רב את המילכוד הפלסטיני. את הגופים השונים שנלחמים בינם לבין עצמם על שליטה, ועל האנשים הפשוטים שלכודים באש החיה שבאמצע. וגם הישראלים לא מבריקים. החסרון העיקרי של הסרט, לטעמי, הוא שחסר איזון בעריכה בין הסיפור של הישראלי לבין הסיפור של הפלסטיני. לנער הפלסטיני (בגילומו המרגש של שאדי מרעי. פקעת רגשות מהלכת. עוד תגלית שכדאי לעקוב אחריה בעתיד) יש אבא ואמא וחברים ואויבים. הסיפור הפלסטיני מפורט מאוד. הסיפור הישראלי מסתכם במריבה בין הקצין (צחי הלוי, גם הוא תגלית מרשימה מאוד) לבין קצין אחר האם הוא דאג או לא דאג לשלוח את הנער לחברון. הנקודה הזו לא מפותחת מספיק, ולא נפתרת. החיים של הפלסטיני, כפי שמתוארים בסרט, מלאים ומוחשיים. החיים של הישראלי מסתכמים בעבודה. גם השיחות שלו עם בת זוגו (מיכל שטמלר, שחקנית מעולה שמבוזבזת כאן לחלוטין) מתעסקות בענייני עבודה. שלא כמו ג'סיקה צ'סטיין ב"כוננות עם שחר", זה ברור שלישראלי יש חיים. הסרט פשוט מתעלם מהם.

יש באמצע של הסרט סצינה אחת מעולה. סרט מתח-פעולה אחד קטן בתוך הסרט הגדול. משהו גרנדיוזי שהושיב אותי על קצה המושב. אבל היו חלקים אחרים בסרט שהיו קצת נינוחים מדי. המוסיקה שישי אדר כתב ל"בית לחם" הזכירה לי קצת את המוסיקה שאלכסנדר דספלה כתב ל"כוננות עם שחר", אבל יובל אדלר, הבמאי, משתמש בה מעט מדי. יותר מדי סצינות בסרט מתנהלות בשקט, ללא מוסיקה. אני רואה בזה בוסריות של בימוי. בסרט שנראה מצוין (ירון שרף בעוד עבודה משובחת) ומשוחק מצוין, סרט שמכוון להיות סרט מתח על המצב שלנו כאן – חסר קצב בעריכה ובמוסיקה שיכניס אותנו לדריכות, שיושיב אותנו על קצה הכסא. לאחר אותה סצינה אדירה באמצע הסרט ישנה ירידת מתח משמעותית. הנער, גיבור הסרט, כאילו נעלם מהמסך לדקות ארוכות. יש סצינה מצוינת נוספת בבית חולים (עם גופה), אבל היו רגעים שלא כל כך הבנתי למה הסרט ממשיך. היה סיפור, הגיע לשיא, ו…

ואז מגיע השיא שוב, בסוף. סוף מחריד וקשה.הדרך אל השיא הנוסף, כמו אל השיא הראשון, שוב קצת מג'עג'עת. אבל כאן אני כבר מכיר את המכניקה של הסרט, ובאיזשהו שלב הסרט כבר מקבל שוב כיוון, וחותר אל השואו-דאון הסופי. והוא מגיע. אכזרי וקשה וברוטלי (ומצוין קולנועית).

אז מה רוצה הסרט להגיד? שמי שמטפל בכפפות של משי באויביו סופו יהיה שאויביו יתנכלו לו? שהישראלים מתייחסים בפטרונות משפילה לפלסטינים (הקצין הישראלי דואג לטפח יחסים של תחליף-אב עם הנער הפלסטיני, כל עוד הוא גם המודיע שלו), וזה רק מוסיף שמן לבעירה שקיימת בכל מקרה? והאם העובדה שסרטים ישראלים ("זיתון – להישאר בחיים", ו"בית לחם") מתיימרים לספר את הסיפור הפלסטיני אינה פטרונות בפני עצמה?

שאלות שעלו לי בעקבות הצפייה ב"בית לחם". עד כמה שאני התרשמתי, מדובר בסרט מעניין מאוד, שמביא שם חדש (יובל אדלר) אל קדמת הבמה, ולמרות ש"בית לחם" מפגין גם בוסריות, הוא משאיר רושם רב, ואני חושב שמגיעה לו הכרה בצורת כמה מועמדויות לאופיר (צילום, משחק ראשי+משני). לגבי הפצה לקהל הרחב – זה כבר סיפור אחר שידון בזמן אחר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “פרסי אופיר 2013: בית לחם

  1. מהתרשמות ראשונית ומקריאת ביקורות מאלו שצפו בסרט, ומהתסריט שעד עתה לא היה כמוהו בשום סרט ישראלי שנעשה עד כה,נראה לי שהסרט הזה יעורר גלים ועניין רב בארץ ובמיוחד בחו"ל. מצפה להקרנתו בארץ.

  2. ראיתי את הסרט אתמול וממש הופתעתי לטובה. קודם כל ברמה הטכנית – צילום, סאונד, לוקיישנים – לא נופל מכל סרט מלחמה שהופק בחו"ל. גם צחי הלוי הוא תגלית משחקית מפתיעה ובעיקר התסריט המסועף והאפקטיבי. סרט קשה לצפייה, אבל מוצלח מאוד ואני משער שיהיה דומיננטי ברשימת המועמדויות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s